להנות מהדרך: שיחות על החיים ועל איך לחיות אותם
פודקאסט על פסיכולוגיה חיובית והמדע של האושר, בהנחיית הפסיכולוגית שירלי יובל יאיר. השיחות מעוררות השראה עם אנשים שאפשר ללמוד מהם כיצד לעצב את חיינו לטובה ולממש את הפוטנציאל שלנו לחיים מלאי סיפוק, משמעות, שמחה ואיזון נפשי.
פרקים
פרק 177 : איך להתחדש? - עצות וכלים מעשיים לשנה החדשה
שנה חדשה בפתח, תשפ״ז, אנחנו מתפללים שהיא תהיה טובה יותר, מגיע לנו. שנה שבה נתחיל לתקן את מה שנהרס, שנה של שלום ושפיות ושקט. שנה של התחדשות. אנחנו גם חיים בעידן שמעודד אותנו ללא הרף, להשתדרג, לזרוק את הישן, להתחיל מחדש. אבל להחליף את הגירסה הקודמת, זה לא כזה ״טריק בחיים״
וגם ברוב המקרים זה לגמרי לא אפשרי. אנחנו נכנסים לשנה החדשה, עם הטעויות והבחירות שכבר עשינו בשנה הקודמת, ולא תמיד נוכל למחוק או
פרק 176: ״דבר שמתחפש לאהבה״ - כל מה שרציתם לדעת על יחסים מסוכנים, עם הפסיכולוגית אפרת הראל היימן, והעיתונאית אילת שני
כשאנחנו חושבים על התעללות, אנחנו בדרך כלל מדמיינים אלימות פיזית, צעקות, או פושעים מהסרטים. אנחנו לא מדמיינים את הגבר המושלם. זה שקונה פרחים, שמקשיב, שקורא את המחשבות שלך וגורם לך להרגיש שפגשת את הנפש התאומה שלך. או את האשה שאוספת לחיקה את הילדים שלך מהנישואים הראשונים, בהבטחה להיות האמא המושלמת גם עבורם… אבל לפעמים, האהבה הגדולה מהחיים הזו, היא בעצם מלכודת.
האורחות שלי בפרק הן הפסיכולוגית אפרת הרא
פרק 175: סיפורים מהקליניקה/ סיפורים מהחיים: הסיפור של אייל - אני מתווכח משמע אני קיים
מזמינה אתכם להיות לרגע פרפר על הקיר בקליניקה שלי. לא זבוב – אלא פרפר. כזה שמתבונן ברגעים העדינים, בסדקים שדרכם נכנס האור, ובאומץ הנדרש כדי להשיל קליפות ישנות.
מה קורה שם בחדר הזה הפרטי של הטיפול הפסיכולוגי?
והפעם - הסיפור של אייל, שהיה ״ילד טוב״ - נוח להוריו, ונוח למשפחתו, ונוח ל״שבט״, ונוח למסגרות. ואז הכיר את אהבת חייו, אישה שאיתה הקים בית ומצא את המקום הבטוח שלו. דווקא שם, בתוך החיק הבטוח,
פרק 174 : ״הטיית השליליות- איך מנצחים אותה? הפסיכולוגית שירלי יובל-יאיר מתארחת בפודקאסט ״עושים פסיכולוגיה״ עם כלים שיעזרו לכם לראות יותר טוב, גם את הטוב בחיים
למה המוח שלנו מחווט להתמקד דווקא ברע, ואיך מודעות ותרגול יעזרו לנו לראות גם את הטוב בחיים? מכירים את זה שהעברתם מצגת מצוינת בעבודה, גרפתם מחמאות מכולם, אבל בלילה אתם לא מצליחים להירדם רק בגלל מבט ביקורתי אחד שקלטתם בזווית העין? בפרק הזה התארחתי בפודקאסט "עושים פסיכולוגיה" של הפסיכולוגית ד"ר מעיין בוימן משיטה, כדי להסביר בדיוק את התופעה הזו שנקראת "הטיית השליליות". מדובר בהטייה הפסיכולוגית המאפיינת
פרק 173: סיפורים מהקליניקה/ סיפורים מהחיים: הסיפור של טלי - לאן היא נעלמה, שמחת הילדות ההיא
מזמינה אתכם להיות לרגע פרפר על הקיר בקליניקה שלי.
לא זבוב – אלא פרפר.
כזה שמתבונן ברגעים העדינים, בסדקים שדרכם נכנס האור, ובאומץ הנדרש כדי להשיל קליפות ישנות.
מה קורה שם בחדר הזה הפרטי של הטיפול הפסיכולוגי?
מה מתרחש בתהליך המיוחד שאנשים עושים - כשהם מחליטים להסתכל על עצמם, על החיים שלהם, על הבחירות שלהם,
והם עושים את זה עם עוד אדם, בחדר סגור.
אז בסדרה הזו, בתוך הפודקאסט הותיק שלי, אחת לכמה
פרק 172 : למה לא כדאי לנהל שיחות ״יחסינו לאן? ומתי כדאי לבחור בפעולה במקום במלה - - עם ד״ר אנאבלה שקד
כפסיכולוגית שפוגשת אנשים לשיחה עמוקה, אני אישה שמילים הן החומר שאני מחליפה עם אנשים, גם ציטטתי פה לא פעם את אחד המשפטים האהובים עלי שאומר "לשיחה יש כוח להציל חיים", ואני באמת מאמינה בזה. אבל בפרק הנוכחי אני רוצה לטעון טענה הפוכה, שאולי תפתיע אתכם - היום נדבר על השיחה המרחיקה, המזיקה, ועל מצבים שבהם מילים יוצרות חומה במקום גשר. הכוכבת שלנו תהיה שיחת "יחסינו לאן" או שיחת "חייל שפר הופעתך", אותה שיחה
פרק 171: "איך סיפורים עוזרים לנו לחיות" - שיחה עם הסופרת אוריין צ׳פלין.
מאז ומעולם אנשים סיפרו זה לזה סיפורים וגם הקשיבו, וזהו אולי המאפיין הבסיסי ביותר שמבחין בינינו לבין בעלי החיים – התודעה המספרת שלנו. העובדה שהמבנה הבסיסי של החוויה האנושית שלנו הוא מבנה סיפורי. היכולת לספר לעצמנו סיפור על החיים ועל עצמנו, היא מה שמעניק לדברים פשר ומשמעות, ועושה לנו סדר בתוך התוהו ובוהו. באמצעות הסיפור, החוויות והזכרונות שלנו הופכים מ״קבצי נתונים יבשים״ לפרקים בעלילה המפתחת של חיינ
פרק 170: "זאביק, צייר לי תקווה" - איך לדמיין וגם לפעול כדי לגדל תקוה, שיחה עם המאייר והאקטיביסט זאב אנגלמאיר
גם בתוך תקופה כזו, שבה המציאות נראית כאילו מישהו שפך עליה דלי של דיו שחור וסמיך, יש אנשים שמתעקשים להחזיק ביד דווקא טושים בכל הצבעים ולחולל באמצעותם שינוי של ממש. רובנו, כשאנחנו פוגשים כאב או פחד, רוצים "להשתבלל" ולהתכנס פנימה, אבל האורח שלי היום בחר להיות "אדם מגיב". הוא לוקח את הכאב של הזולת, מעביר אותו דרך הלב שלו ודרך המכחול, ומוציא אותו החוצה כפעולה של נחמה ואופטימיות בלתי נלאית זאב אנגלמאיר
פרק 169 : להיות פוסט טראומטי בישראל - שיחה עם ירון אדל, לוחם פוסט טראומטי, יזם חברתי ומי שהקים את "הלם קלאב
אנחנו בתוכם של הימים האלה שבהן הנפש הישראלית מתעסקת בזכרון, בטקסים, בסיפורי עבר, במורשת קרב. אבל עבור רבים מאד - לא מדובר בזכרון, אלא בהווה מתמשך, במציאות יומיומית. מחקרים שנעשו על מצב הנפש הישראלית של אחרי ה - 7 באוקטובר - מצביעים על כך שכמעט 30 אחוז מאזרחי המדינה מדווחים על תסמינים של פוסט טראומה.שליש מאזרחי המדינה. אחד מכל שלושה אנשים. אז היום, נצלול כאן לסיפור האישי של ירון, נציג אחד מתוך ה30
פרק 168: מה עוזר לנו לחצות את ים סוף בלי לטבוע? רשימת "שנורקלים לנפש". הפסיכולוגית שירלי יובל-יאיר לומדת בחברותא עם אשת ההלכה מלכה פיוטרקובסקי
פסח הגיע, החג הזה שבו אנחנו מספרים את סיפור יציאתנו מעבדות לחירות, והוא מגיע בימים שבהם רובנו מרגישים שהחירות מאיתנו והלאה, סגורים בתוך מחילות ובקרבת ממ"דים, בתוך מלחמה שאף פעם לא די לה. דאגה, תסכול וייאוש מאיימים להטביע גם את הנפש שלנו. בדיוק בנקודה הזו, בתוך הים, ביקשתי ממלכה פיוטרקובסקי להצטרף אליי לחברותא. מלכה היא אשת הלכה, אקטיביסטית חברתית ואשה שיודעת למצוא את הדיוק והמצפן המוסרי גם כששורר
פרק 167: הגיאוגרפיה של האושר- עד כמה ה"איפה שאנחנו" משפיע על ה"מי שאנחנו"? תחנה ראשונה - יפן. שיחה עם איילת אידלברג, אנתרופולוגית, מרצה וחוקרת תרבויות ודתות של מזרח אסיה
האם תהיתם פעם עד כמה ה"איפה שאנחנו" משפיע על ה"מי שאנחנו"? אחרי חודשים של מציאות ישראלית משוגעת, מלחמה שלא מפסיקה לפרוץ ושאלות קיומיות על איך ממשיכים לחיות כאן, החלטתי לצאת למסע. לא כדי להגר, וגם לא באמת באמצעות נתב"ג. בהשראת העיתונאי אריק ויינר וספרו "הגיאוגרפיה של האושר" , אנחנו יוצאים לבדוק האם האושר שלנו נובע רק מהפסיכולוגיה והגנטיקה, או שאולי הוא טמון פשוט בגיאוגרפיה? באקלים שבתוכו אנחנו צומ
פרק 166: מהי הנפש ? ואיך להבין אותה? שיחה אופטימית עם הפסיכיאטר פרופסור שלמה מנדלוביץ', מנהל המרכז לבריאות הנפש שלוותה
מהי הנפש? מאז ומעולם התחבטו בני אדם בשאלה הזו. הדתות הגדולות, הפילוסופים, סופרים, משוררים, מאוהבים למיניהם - כולם ניסו להסביר מהי אותה ישות חמקמקה שאנחנו מייחסים לה כל כך הרבה מצבים. הרי אנחנו מכירים את סערת הנפש וגם שלוות הנפש, יש לנו עוגמות נפשיות לרוב ופה ושם גם איזו התרוממות נפש, ולפעמים נקעה נפשנו. בקיצור - היא שם, הנפש הזו, היישות הזו שאנחנו יודעים להצמיד לה כל כך הרבה תיאורים ובכל זאת, להגד
פרק 165: איך להיות חכמים יותר? (ספוילר: לא מה שחשבתם..) שיחה עם פרופ, נאוה לויט בן נון, חוקרת מוח
כשפרופ' נאוה לויט בן נון נכנסת לכיתה בתחילת שנת לימודים היא אוהבת לשאול את הסטודנטים שלה שלוש שאלות - הראשונה: לאן הם הולכים כשהם מחפשים מידע? (information) השניה- לאן הם הולכים כשהם מחפשים ידע (knowledge) והשלישית - לאן הם פונים כשהם מחפשים אדם חכם. ובנוסח אחר - מיהן הדמויות החכמות בעולמם? התשובה לשתי השאלות הראשונות נשלפת תמיד בקלות (והיא כנראה תשובה זהה בעידן הנוכחי, הם הולכים לג'מיני..) עם
פרק 164: "אנשים טובים באמצע הדרך" - עם יובל מלחי
בשבת בבוקר תמצאו אותו מתפלל בבית הכנסת המיוחד בשכונה שלו בירושלים, כזה שבמהלכו,בזמן תפילת הכהנים, הוא יכול לעטוף בטלית שלו גם את ביתו בת ה12. בצהרים,בימי הקיץ, המשפחה תמשיך משם (ברגל כמובן) לבריכה העירונית. וזה רק אחד הניגודים המתקיימים בחיים שלו, כמי שמחזיק יחד זהויות שונות. "כוח העל האמיתי שלי "הוא מספר לי - הוא ביכולת להיות "אדם עגול במקומות מרובעים". זה דורש הרבה גמישות ולפעמים מצבים שנראים בל
פרק 163: "אנשים טובים באמצע הדרך" - עם ח'ולוד אבו-אחמד
היא גדלה בשכונה המזרחית בנצרת, בבית מסורתי עם ארבע אחיות ואח אחד. בבית הקפידו לומר אחיות ואח. ולא - חמישה ילדים,אבל למרות התפיסה המסורתית המובנית הזו, היא גדלה בבית שעודד ואפשר עצמאות נשית, יזמות והתפתחות. ממשפחתה - שחוותה טראומה של גירוש ועקירה היא למדה שכסף לא יציל וגם לא אדמות. רק השכלה. השכלה כפתרון הישרדותי. ולכן כל אחיותיה ואחיה, כולם מחזיקים בתארים מתקדמים. ח'ולוד אבו- אחמד היא אישה אמיצה
פרק 162: "אנשים טובים באמצע הדרך" - עם טניה גלבוע
היא נולדה באוזבקיסטן (אז חלק מברית המועצות) ועלתה לישראל בגיל 6. המעבר קרה פחות או יותר בן לילה, בלי הכנות מקדימות. רגע שם, וברגע הבא -פה.ולמרות הפתאומיות, ולמרות ששם, נשארו כמה מהאנשים הכי משמעותיים בחייה, שאותם לא תחזור ותראה שוב, למרות האתגר להיתלש מאדמה אחת ולהישתל באדמה אחרת -עד היום היא מגדירה את העלייה הזו כאחת ההחלטות הכי טובות שהוריה קיבלו בחייהם. כשהגיעה למרכז הקליטה, המורה החליטה ש"טניה
פרק 161: "אנשים טובים באמצע הדרך" - עם יוסי בר
כשאני שואלת אותו מה ההחלטה הכי אמיצה שהוא עשה בחייו, הוא אומר שזה היה להתגרש מאשתו הראשונה. והוא דווקא לא מציין את ההחלטות שלקחו שנים אח"כ, הוא ורעייתו השניה רבקי שבחרו לאמץ 3 ילדים עם תסמונת דאון. ילדים שממלאים את חדרי ליבם ואת הבית שלהם באור גדול לצד אתגרים יומיומיים מורכבים. יוסי בר גדל בבית חרדי, לאבא שהיה שליח ציבור ועבד במועצה הדתית ויחד עם זה שירת בצבא, וגם במילואים עד דרגת סגן אלוף. "זו
טריילר - "אנשים טובים באמצע הדרך" - ינואר 2026
יש פתגם אינדיאני שאומר - "לעולם אל תשפוט אדם עד שלא צעדת מייל אחד במוקסינים שלו".אז בינואר 2026 אני מזמינה אתכם לצעוד יחד איתי ועם האורחים שלי, לשעה קלה, כל פעם בתוך מוקיסיניו של אדם אחר. "אנשים טובים באמצע הדרך" היא מיני סדרה בתוך הפודקאסט הותיק שלי - 4 מפגשים שיאפשרו לכם להציץ לרגע לתוך הפאזל המסובך שנקרא "החברה הישראלית". הסדרה הזו מבוססת על חוויה מיוחדת שהיתה לי בשנה החולפת. רוצים לשמוע עליה?
פרק 160: "יומני היקר" -למה חשוב שנמסור את העדות החד פעמית שלנו? - שיחה עם הסופרת ארנה קזין על כתיבה אישית
למה לכתוב על עצמי? למה לספר על החוויות והמחשבות שלי? ואם כבר לכתוב, למה לחשוף את זה ברבים? למה להשמיע קול? ..לעיתים אני מהססת לפני שאני לוחצת על מקש ה"לפרסם". אבל אף פעם אני לא מתחרטת אחרי ששלחתי את המכתב שלי לרוח, כי לפעמים מספיק משפט אחד שמישהו כותב לי בתגובה ואומר - "המילים שלך עזרו לי להבין משהו עלי". בשבילי זה עולם ומלואו.
אני כותבת מאז שהייתי ילדה קטנה, זה סוג של שיחה ממושכת שאני מנהלת אי
פרק 159: איך לחזור לשורשים שלנו? שיחה עם השפית והחקלאית מיכל חביביאן, על האדמה - בתור המטפלת הגדולה שלנו
"בתקופות משבר, אנשים חוזרים לאדמה, הם מחפשים את הקירבה שלה" מספרת לי מיכל חביביאן, שפית, וחקלאית שמגדלת לא רק ירקות אורגניים, אלא גם פילוסופיה שלמה של ריפוי וחוסן. את השיחה אתה, קיימנו בביתה, שצמוד לשדה שלה. דרך סיפורים מרגשים על שורש הכורכום שיודע להתחיל מחדש, על הכוסברה שלא מתנצלת, ועל מרק הגונדי של סבתא, מיכל מלמדת אותנו שיעורים עמוקים על סבלנות, על הקשבה למחזוריות של הטבע, על היכולת שלנו להשת
פרק 158: החיה שבתוכי - שיחה עם גדי עזר, מדריך מסעות ספארי, על מה שאנחנו לומדים על עצמנו כשאנחנו מתבוננים בבעלי חיים בסביבתם הטבעית
כשאנחנו משתמשים במושג "חוקי הג'ונגל" כסוג של מטאפורה לסביבה אנושית חברתית, אנחנו מתייחסים לסביבה שבה יש כאוס ואי סדר. מקום שבו החזק שורד, באלימות, כוחנות או עבריינות. אבל למעשה החיים בג'ונגל או בסאוואנה אינם כאוטיים כלל. הטבע הפראי הוא מערכת סדורה ומווסתת שיש בבסיסה הגיון אבולוציוני והתנהגותי. בטבע, הפרטים פועלים לצורך שימור של מערכת גדולה, אקו סיסטם, מערכת שבה העיקרון של "קיום משותף" הוא עקרון מ
פרק 157: "מי שסוכתו נופלת" - שיחה עם הסופר צבי בן מאיר, על יציאה מארונות של זהות, תרבות, ושל הציפיות שיש לאנשים אחרים מאתנו.
קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה, שלמרות שיש לו אב ואם, אחים ואחיות, שפה ותרבות - הוא בעצם ממקום אחר, והוא לא יודע את זה, הוא כואב כל חייו, עד שהוא מבין, ומתחיל את המסע חזרה אל ארץ מולדתו, שמעולם לא היה בה, ואף אחד לא יכול להבטיח לו שהיא אכן קיימת…- כך כותב הסופר ריימונד קארבר, כשהוא מתאר את החוויה של "חיים בתוך ארון", מכל סוג. ואת המסע הארוך החוצה ממנו. אז היום נדבר על תהליכים של יציאה מארונות, מסוגי
פרק 156: למה כדאי לנו לעצור ביום השביעי? שיחה עם דב אלבוים על "שבת" מתוך בחירה וחירות
אחת התלונות הנפשיות השכיחות שאני שומעת מאנשים, גם בקליניקה וגם בחיים, היא התלונה על העומס, על מירוץ בלי הפסקה, על עבודה וחיים מסביב לשעון. על העבדים שנעשינו לעבודה. בפרק הנוכחי נדבר על עצירה מיוחדת שיהדות מזמינה אותנו להכניס כריטואל נפשי לחיינו. נדבר על ה"שבת", על מהות המושג, הרבה מעבר לציון קלנדרי, (היום השביעי בכל שבוע) נדבר על האופן העמוק שבו השבת מסמלת את היותינו בני חורין, ואת התרומה האדירה
פרק 155: איך לראות את הטוב בנוכחות כל כך הרבה רע? - הפסיכולוגית שירלי יובל-יאיר בשיחה עם רות דיין וולפנר
השיר הזה של לאה גולדברג מלווה אותי מתחילת המלחמה, כמו מין פזמון פנימי, לפעמים בלחש : "אני אחיה, אחיה ואוהב את החיים הללו. אוהב אותם על כיעורם, על חליים, על אימתם - ולא אצא מדעתי. אני רוצה לחיות. לחיות הרבה, לחיות חיי אדם אשר מותר לו לנשום. לחיות באור". בהשראת השיר הזה, וגם תפיסת החיים הזו, עולה הפרק הנוכחי, בימים הראשונים של שנת תשפ"ו שהחלה השבוע.אז בימים האלה המלאים בתפילות ובמשאלה שלנו שיהיה יו
פרק 154: פגישה עם "חובש נפשי" - עם מוטי גלעם, מטפל וקב"ן במילואים לשעבר
אנחנו עומדים בשעריה של שנה חדשה, עוד מעט נזמזם את "בשנה הבאה נשב על המרפסת… ונמשיך לקוות "עוד תראה עוד תראה כמה טוב יהיה בשנה בשנה הבאה..". אנחנו מייחלים כבר להיות "אחרי" הטראומה של השנים האחרונות, לחיות כאן בשלום, להתחיל לתקן את מה שנהרס, לחבוש את פצעי הגוף והנפש, להיות כבר ב"פוסט" אבל אנחנו עוד לא שם.. ואם אנחנו כבר מדברים על איזה "פוסט", זה בדרך כלל בתוך המושג - פוסט טראומה . אז בפרק הנוכחי, נד
פרק 153: בין מלחמה לאהבה - פרק מיוחד עם עינב גלילי, רוני סומק, ד"ר לימור אלוני, מיכל ניר וד"ר רונית אלוני
בשבוע שעבר חגגו כאן (בעיקר ברשתות החברתיות) את חג האהבה.באותו שבוע, נערכה גם החתונה של שיר סיגל, שהוריה אביבה וקית' סיגל, היו חטופים בשבי החמאס, והוחזרו. הם זכו לחזור לחיים וגם ללוות את ביתם לחופה. בynet שכנו זו לצד זו תמונות כל כך מרגשות מהחתונה, לצד התמונות היומיומיות שמספרות את סיפור המלחמה הנוראית והבלתי נגמרת, וחשבתי עד כמה בימים חשוכים כאלה, קרני האור של האהבה הם נס שאנחנו זקוקים לו. . אז הפ
פרק 152: איך אני ב"חברים"? - שיחה על המיומנות החשובה ביותר לאושר שלנו - עם ד"ר אלון וסרמן
האם אי פעם עצרתם לשאול את עצמכם איך אני ב"חברים"?" האם אני מרוצה מכמות החברים שיש לי כרגע? מאיכות הקשרים שיש לי? האם זה בא לי בקלות? האם יש חברים שהייתי שמח לפטר? האם הייתי רוצה יותר? או רוצה אחרת? ומיהו בכלל חבר עבורי? ומתי אני מרגיש "בבית" עם חברים? בפרק הזה אנחנו צוללים לעומקם של קשרי החברות בחיינו וחוקרים את המיומנות המיוחדת הזו – היכולת להיות "חבר". רבים טועים לחשוב שזו יכולת מולדת, כמו סוג
פרק 151: איך למצוא את השביל להחלמה ? שיחה על בריאות, עם ד"ר עופר כספי
אני אדם בריא, עם כמה מחלות - אמר לי פעם בחורצ'יק בן 90, איש נמרץ ומלא חיוניות, שבמסיבת יום ההולדת שלו, דיבר על השפע בחייו והתייחס בקריצה גם למחלה הכרונית שליוותה אותו מאז שהיה בן 60. זוהי בעיניי חוכמת חיים אמיתית. היכולת לראות את הקשיים והמהמורות שאנחנו חווים, את המשברים המחלות - כחלק ממסע חיינו ולא בתור מה שמגדיר אותנו ומשתלט על כל פינה של המחשבות שלנו. להיות "אדם עם מחלה" - זה לא כמו להיות "אד
פרק 150 : על "אמנות התפקוד"? פרק לשעת חירום, עם הפסיכולוגית שירלי יובל-יאיר, עצות וכלים שיעזרו לכם לצלוח את האתגר הנוכחי
מלחמה שאף פעם לא די לה, היא עכשיו במקום אחר…שרה פעם חוה אלברשטיין….
והנה עוד זירה, עוד חזית, ושוב התחושה שאנחנו יודעים איך נראית דלת הכניסה, ואין מושג איפה תהיה דלת היציאה, ואנחנו עייפים ומבוהלים ומדוללי כוחות אחרי כמעט שנתים של מלחמה בישראל. אבל, אין לנו ברירה אלא להתגבר. בשעת חירום, שבה רבים מאתנו חווים חרדה קיומית, ושדה הקרב עבר לעורף, אנחנו מתמקדים במשימה האישית הנדרשת מכל אחת ואחת מאתנו - לתפ
פרק 149: איך להכיר את הקצב שלי? על הכוח המרפא של מקצבים ונגינה עם המתופף והיוצר דורון רפאלי
אם מישהו לא עומד בקצב של האחרים, ייתכן שזה משום שהוא שומע תוף אחר. תנו לו ללכת בקצב שלו., כך כתב הפילוסוף הנרי דייוויד תורו, והתייחס באופן מטאפורי לשאלת ההתאמה בין אדם לבין זולתו, סביבתו, החברה שבה הוא ח והדרישות שלו ממנה, ואכן, שאלות על הקצב הפרטי שלי לעומת זה של אחרים מלוות את כולנו, למעשה עוד משחר היותנו עוברים בבטן של אמא, גדלים בתוך רחם המשמיע לנו את קצב הלמות ליבה, ובו זמנית מרגישים את קצב ה
פרק 148: קולה של אמא - מירב לשם גונן, אמא של רומי החטופה שחזרה מן השבי, בשיחה עם הפסיכולוגית שירלי יובל-יאיר
כשנולד תינוק, נולדת איתו באותו רגע גם אמא. ובלידת האמא נולד יחד אתה שק של דאגות חדשות, מסוג שהיא לא הכירה קודם. זה שק שילך אתה תמיד, לצד האהבה והשמחה והפרך שיש בגידול ילדים, תלווה אותה תמיד גם הדאגה לשלומם. "שלומי קשור בחוט לשלומך" כתבה פעם המשוררת זלדה והיטיבה לתאר בהקשר הזה גם את שלומה של האמא, הקשור תמיד בחוט לשלומו של הילד שלה. להיות "אמא של" במדינת ישראל זה לסחוב קיטבג של דאגות. זה לגדל ילד
פרק 147: ה""תּוֹדוּ לִיסְט" של ד"ר טל בן-שחר
עוד רגע נשב כולנו מסובין סביב השולחן ונספר על יציאת מצרים, ועל צרות אחרות, נזכר ברגעי המשבר הקשים בהיסטוריה שלנו, נדגיש שוב ושוב ש"החיים זה לא פיקניק". נעביר לילדינו את המסר החשוב על כך שיש לנו סיפור של עבר משותף מלא בשואה ותקומה, ועל כך שמסע החיים רצוף אתגרים והתמודדויות. (ואולי ישתרבב לשם גם מסר חשוב נוסף - שגם תקופות קשות עוברות בסוף) אבל סביב החג הזה, ביקשתי להזכיר לעצמי ולכם, שיש עוד סיפורי "
פרק 146: איך אפשר להיות עצוב ואופטימי בו זמנית? שיחה עם שאנן סטריט על אובדן ותקווה, מוזיקה וריפוי
את הפרק הנוכחי, אני מקליטה בירושלים. שוב רוחות מלחמה, שוב אזעקות בלילה, שוב דאגה נוראית גם לשלום הדמוקרטיה. ובדרך למחאה בירושלים, עצרתי לפגוש את שאנן סטריט לשיחה מלב אל לב. האיש שכתב את השיר "חדוות המאבק" ומעיד בו על עצמו : "ולא אזנח ולא אזניח את חדוות המאבק/ כי יש כחול אחרי הפיח ויש אויר בין האבק". שאנן סטריט הוא מוזיקאי, סולן הדג נחש, כותב טקסטים, תסריטאי, סופר, פעיל חברתי, ואיש שלא התייאש מלדבר
פרק 145: איך להכניס אור בין הסדקים? שיחה עם לבנת פורן
האביב בפתח, ריחות של פריחה באוויר, הטבע מתחדש, הימים מתארכים אבל עדיין קשה לנו לנשום, ועדיין לא רואים את האור שבקצה המלחמה הזו. בפתיחת הספר האוטוביוגרפי של האורחת שלי מופיע המוטו מתוך שיר של לאונרד כהן - "יש סדק, הוא אומר, "יש סדק בכל דבר, ככה נכנס האור". גם אנחנו מתפללים ומייחלים שיתרחב כבר הסדק. בשיחה שלנו היום נדבר גם על רגעי החושך וגם על הסדקים. נדבר על האופן שבו היא ידעה לאורך המסע האישי של
פרק 144 : המסע אל עבר הגרסה החדשה שלנו - שיחה על גיל המעבר, עם הפסיכולוגית שירלי יובל-יאיר
מי שהמציא את המונח "גיל המעבר" עשה עבודה יפה בהטעיית הציבור. נעצר על איזו נקודה בזמן והכריז: זה גיל המעבר. בה' הידיעה! כאילו שלפני זה לא עשינו מעברים משמעותיים. ומה עם המעבר שלנו מזחילה להליכה? ואח"כ מילדי גן לבית הספר, והמעבר הדרמטי לתוך גיל ההתבגרות ולמקלחת ההורמונים ששטפה אותנו, והמעבר מהחופש שלנו למדי צבא? והמעבר מרווקות לתוך זוגיות, והמעבר מלהיות אישה עצמאית להיות אמא שתלוים בה, ועוד ועוד,
פרק 143: איך לתת לאהבה למצוא אותך? -שיחה על דייטינג וסרנדיפיטי עם אסנת מירון
בשיר "שלל שרב", אחד השירים הכי תל-אביביים של מאיר אריאל, הוא מתאר ליל-חיזורים טיפוסי, כזה שבו "אנשים יוצאים לחפש מקרה שיקרה,אם אפשר במקרה", ומנסח בדרכו הנהדרת את המשאלה המוכרת למצוא אהבה, בקלות, בהפתעה, בלי שבכלל נצטרך לחפש אותה. אבל כל מי שמכיר את עולם הדייטינג יודע שלרוב זה מרגיש רחוק מאד מהתאור הזה, והרבה יותר כמו "אודישן", או ראיון עבודה. רוב הדייטים מתנהלים כמו פגישה שאליה הגענו עם רשימת מש
פרק 142: איך לעשות דברים מסוכנים בזהירות? פרופ' דן אריאלי בשיחה עם שירלי יובל-יאיר
אני מלמדת את הילדים שלי לעשות דברים מסוכנים בזהירות - אמרה לי פעם חברה שלי, באחד מטיולי הטבע שלנו עם ילדינו הקטנים, כשתמהתי איך היא ממשיכה לשמור על קור רוח כזה בעוד ילדיה הקטנים מטפסים על כל עץ שזיהו בסביבה. חשבתי הרבה על המשפט ההוא-האם אפשר לעשות דברים מסוכנים בזהירות? ולחנך את עצמנו לזה?גם האורח שלי בפרק הזה, ספר לי שאם יש משהו שהוא מאחל לעצמו לשנה החדשה הזו, ולחיים בכלל, זה לא לפחד להמשיך ולקח
פרק 141: איך למצוא את הדרך? (ואפילו להנות ממנה?) - שירלי יובל-יאיר בשיחה עם ליאור פרנקל
כשאתה מתחיל לפסוע בדרך - הדרך מופיעה, כתב המשורר הפרסי רומי. כניסתה של שנת 2025 היא הזדמנות טובה להסתכל קצת קדימה על הדרך שלנו. לנסות להציב יעדים בוויז של חיינו. בתחילת שנה אני באופן אישי אוהבת להרים רחפן, להסתכל קדימה ומלמעלה - לשאול את עצמי - באיזה שבילים מוכרים אני אמשיך לפסוע? איזה דרכים חדשות יפתחו לי ? כי אני אדם שאוהב התחדשויות ואני זקוקה להן, אז הפרק הנוכחי והפותח של השנה, הוא פרק הפוך.
פרק 140: איך להיגמל מההרגלים המזיקים שלנו? שיחה עם הפסיכיאטר שאולי לב-רן
עם היד על הלב תענו לי בכנות - האם אתם מנהלים מערכת יחסים לא בריאה עם איזה הרגל שמנהל אתכם? איזו התנהגות שלכם שברור לכם שהיא לא לטובתכם אבל אתם חוזרים אליה שוב ושוב, ומסבירים לעצמכם שברגע שתרצו תוכלו להפסיק (בא לכם את הכוס קפה החמישית או עוד מנת סוכר או להמשיך ולגלוש שעות על גבי שעות באינטרנט במקום לעשות את העבודה שלכם… ) אם עניתם שכן (ונראה לי שרובנו יכולים לחתום לפחות על משהו אחד מהרשימות שמנית
פרק 139: איך לאלתר? ולמה זה כל כך חשוב לחיים שלנו ? - שיחה עם הפסנתרנית אורית וולף.
מכירים את האמרה - "מה שיוצא אני מרוצה"? היא מיוחסת לגננות, ונועדה למנוע מראש טענות ומענות מצד הילדים/הלקוחות ששלפו כרגע דווקא את הממתק שהם פחות אוהבים מתוך שקית ההפתעות. אבל לפני מספר חודשים במהלך הרצאה שלי בפני גננות, ציטטתי את המשפט הזה שלהן ולהפתעתי הן עצרו אותי מיד ותיקנו : "לא! אנחנו כבר לא משתמשות במשפט הזה! לאחרונה אנחנו מלמדות את הילדים ש- "למרות שרציתי משהו אחר, עם מה שיצא אני מסתדר".
פרק 138 : מהו ויסות עצמי באמצעות הזולת? איך להיעזר באנשים שלנו, כדי להירגע? שיחה עם הפסיכולוגית מיכל זיו
בספר בראשית, בסיפור בריאת האדם נכתב - " ויאמר אלוהים - לא טוב היות אדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו". וכך מרגע שנולד האדם, נולדה לצידו מערכת יחסים מרכזית ומשמעותית, כזו שתעזור לו לגדול ולהתפתח. בפרק הנוכחי נדבר על ה"עזר שבעדי". על האופן שבו אנחנו מווסתים את עצמנו, ממש ברמה של מערכת העצבים שלנו, באמצעות האנשים הקרובים והמיטיבים של חיינו. מבחינה ביולוגית, הגוף שלנו שואף להומאוסטזיס כלומר לאיזון, הגוף שוא
פרק 137: איך עושים "אנחנו"? 6 אנשים מקצוות שונים בישראל - נפגשים לשיחת נפש
במיוחד לסוכות, אירחתי ב"סוכה הנפשית שלי" 5 חברים חדשים בחיי, התקבצנו ביחד, חתיכות מחלקי הפאזל של החברה הישראלית ותראו מה יצא כשמוכנים להתעניין באמת אחד בשני. הכרנו לפני מספר חודשים במסגרת תוכנית שנקראת "המעבדה לחיבורים", יוזמה של הפדרציה היהודית של ניו יורק, במטרה לקדם לכידות חברתית דרך עשיה משותפת. משתתפים בתוכנית הזו אלה ש"תורתם אמונתם", וכאלה שרק הדיבור על אלוהים עושה להם לזוז באי נוחות בכיסא
פרק 136 : איך ממריאים מכאן? - כמה רעיונות (ואפילו שיטת תירגול) שיעזרו לכם להתרחב בימים של צמצום, עם שירלי יובל-יאיר
בתוך המציאות הישראלית הכל כך מורכבת בשנה/שנתים האחרונות, הספוגה בכאב ובדאגה, יש לא מעט ייאוש, ולא פעם רצון לברוח, להמריא מכאן לאנשהו, למקום שקט ובטוח, כזה שבו השמים לא מטפטפים טילים או רסיסי יירוט, כזה שלא צריך לצרוך בו חדשות על בסיס שעתי. רבים מפנזטים על חופשה, או רילוקיישן, או סתם הרפייה זמנית עד שהעניינים יסתדרו כאן ומישהו יתקן בשבילנו את המציאות. אבל זה לא באמת אפשרי, עבור רובנו, אפילו כשאנח
פרק 135: איך נראה הנוף בגיל 80? ואיך להדליק את האור בעצמנו? שיחה עם שולה מודן
שולה מודן, היא פסיכותראפיסטית, סופרת, עורכת, אשה רבת פעלים. ממש לאחרונה היא חגגה יומולדת 80 ובצמוד לזה היא חוגגת גם את לידתו של ספר חדש שלה. הזמנתי אותה לשיחה, ביקשתי לשמוע ממנה: "מה את כבר סוף סוף מבינה על החיים בגיל 80? ועל איך זה להיות בת 80? היא צחקה ואמרה לי מיד : "אני לא ממליצה", אז פירטתי ואמרתי שאני רוצה ללמוד מחוכמת הדרך שלה, כי היא אשה חכמה מאד בעיני, והיא אמרה שוב - "תראי, הרי כל אחד ח
פרק 134: מה הילדים שלנו חייבים לנו? והאם בכלל ? שיחה עם ליהיא לפיד -על החוויה המורכבת של האִמָּהוּת
אנחנו רגילים לשאול את עצמנו - מה אנחנו חייבים לילדים שלנו? איך להיות הורים טובים? אבל בשיחה הזו, הפכנו את השאלה - "מה הילדים שלנו חייבים לנו?" והאם בכלל? ומה עושים עם התלות שלנו בילדינו? עם המשאלות והאכזבות והשמחות והדאגות,וכל עיסקת החבילה הרגשית הזו הכרוכה בחווית האימהות. האורחת שלי היא ליהיא לפיד, עיתונאית, פעילה חברתית, צלמת וסופרת. היא פרסמה 13 ספרים, ברבים מהם היא משרטטת קווים לדמות החוויה
פרק 133 : איך מגדלים תקווה? - שיחה מעודדת עם פרופסור בן קורן, רופא וחוקר תקווה
"עוד לא אבדה תקוותנו" - מזכיר לנו ההמנון הלאומי שלנו, אבל בימים האלה - נראה שצריך להתפלל לא רק לשלומנו ולהישרדותנו אלא גם ליכולת שלנו לשמור על התקווה. תקוה, יש הגורסים, היא מה שנשאר לנו "להחזיק" כשאין שום דבר אחר שאנחנו יכולים לעשות, אבל בפרק הנוכחי נדבר על תקווה פעילה- על תקווה שכרוכה בהגדרת מטרות ברות מימוש ובחתירה בלתי נלאית למימושן. נספר על מחקרי המדע של התקווה, ונצייד אתכם לא רק במחשבות אלא
פרק 132 : איך להשתמש בהומור בתור "שנורקל נפשי" ? - שיחה עם עינב גלילי
דמיון הוא תכונה שניתנה לאדם כדי לפצותו על מה שאינו, וחוש הומור - כדי לפצותו על מה שהינו. - כתב פעם אוסקר ויילד. בימים קשים,אנחנו זקוקים לשניהם, לדמיון כדי להאמין שהמציאות תשתפר יום אחד, ולהומור - כדי שנוכל לשאת את זה בינתיים. מחקרים פסיכולוגים מצביעים על כך שהיכולת להשתמש בהומור היא סוג של חוזקה, שריר שאם מפתחים אותו, פשוט עוזר לנו לעבור את החיים האלה, על המורכבות שלהם, עם הראש קצת יותר מעל המים.
פרק 131 : מה עוזר לנו לבחור בחיים? שיחה אישית עם פרופ' מירב רוט, על טראומה וריפוי
פרופסור מירב רוט היא פסיכולוגית, פסיכואנליטיקאית סופרת ומומחית לטראומה. בחייה האישיים היא מכירה את החוויה של טראומה פתאומית, של בולען כזה השומט את הקרקע מתחת לחיי המשפחה. כשהייתה בת 18 נהרגה אחותה הבכורה מיכל, בתאונת דרכים. האובדן המשפחתי הנורא,היה למעשה בית-הספר שלה להתמודדות עם טראומה ועיצב לא רק את חייה האישיים אלא גם את השליחות המקצועית שלה. מאז ה-7 באוקטובר מרב עסוקה בלווי,טיפול ותמיכה במאות
פרק 130 : איך לא לפחד מהפחד? שיחה עם ד"ר קרן בן יצחק, חוקרת מוח ופסיכותרפיסטית
רבים מאתנו חוו בחודשים האחרונים, מאז ארועי ה7 באוקטובר, רגעים של פחד מצמית. וזה ממשיך - כל אזעקה, כל "הותר לפרסום", כל נוטיפיקציה שקיבלנו בynet, הכל מעורר ללא הרף את מנגנון תגובת הפחד בגוף ובנפש שלנו. קשה לחיות עם כל כך הרבה פחד באוויר, אבל בפרק הנוכחי - ננסה להתיידד קצת עם הרגש הבסיסי הזה, להבין למה פחד הוא רגש חשוב, הישרדותי, מציל חיים לפעמים. נשרטט את ההבדל בין פחד לבין חרדה. נבין מדוע פחד עשוי
פרק 129 : "מישהו לרוץ איתו" - שיחה על מירוץ החיים, ועל שיטת טיפול באמצעות ריצה - עם נינה אבן עזרא
לפני שנים כתב דוד גרוסמן את הספר הנפלא שלו - "מישהו לרוץ איתו" והכניס למטבעות הלשון הפרטיות שלי עוד מושג. מישהו לרוץ איתו - זה מישהו שיכול להיות לי מלווה, זו יד שמחזיקה את שלי, זה מישהו שאני יכולה לסמוך עליו, זה מישהו שיעזור לי לדחוף בעליה כשאני מתעייפת. האורחת שלי נינה אבן עזרא, היא מישהי לרוץ אתה, גם במובן המטאפורי, וגם במובן הממשי. נינה היא פסיכולוגית קלינית, והיא בעצמה אצנית. אחרי הרבה שנים שב
פרק 128 : מה עושים בשביל המחר ? - איך מוציאים אותנו משדה הקרב ואיך מוציאים את חווית שדה-הקרב מתוך הנפש? - שיחה עם ענת סמסון
היום נדבר על מה אפשר לעשות "בשביל המחר"? הסיפור האישי של האורחת שלי מקפל בתוכו את החוויה הישראלית, זה סיפור על אובדן וכאב, וגם על צמיחה ועל היכולת להתמיר כאב אישי - למפעל חיים משמעותי. בשנת 1969 ענת סמסון-יופה היתה ילדה בת 12 כשאביה, חנן סמסון, נהרג בעת שירות מילואים במרדף אחרי מחבלים בבקעה. שנים רבות אחרי כן, כשענת כבר היתה אמא ל3 ילדים משלה, ובנה הבכור התגייס לצבא - היה כנראה איזה טריגר. טריגר
פרק 127 : איך להרגיש שאני האדם הנכון, במקום הנכון, שעושה את הדבר הנכון? - שיחה על מציאת משמעות בחיים, עם ד"ר תמי יגורי
כל אדם זקוק למשמעות בחייו, אבל לא כולם יוצרים לעצמם חיים בעלי משמעות. כל אחד רוצה שחייו יבטאו את בחירותיו, אבל רבים תופסים את עצמם כקורבנות של נסיבות חייהם. איש אינו רוצה לחיות סתם, ללא תכלית, יעד, פשר או מטרה. איש אינו רוצה לפספס את חייו, לבזבז אותם, להופיע על במת העולם מבלי להטביע חותם ואז להיעלם בלי להותיר זכר. רבים חשים כי חייהם הם בעלי משמעות במידה מסוימת, מי יותר ומי פחות, אבל לא רבים יאמרו
פרק 126: ה"תּוֹדוּ לִיסְט" - של דניאלה לונדון דקל ולייזה פאנלים
החיים מלאים "בגם וגם" - אושר ועצב, תקווה וייאוש, אומץ ופחדים, עירנות עייפות, הכל מכל וכל. בימים כאלה שבהם הגרביטציה לכיוון השלילי חזקה במיוחד, בואו ננסה להתמקד גם במה שעובד, ולא רק במה שהלך לאיבוד. בפרק ה"תודו ליסט" עם דניאלה לונדון דקל ולייזה פאנלים, נכיר אותן דרך סדרת שאלות על הטוב בחייהם. שיחה מענגת - על הגיל ועל המתנות שהוא מביא איתו, על חברות נשית, על מה שקיבלו בבית בו גדלו ומשמש להן צידה ט
פרק 125 : איך לחיות בנוכחות מחלה ? - עם שירלי יובל-יאיר
אנחנו רוצים להיות בריאים ומאושרים לנצח, אבל מחלות ומשברים הם חלק מהחיים שלנו. מחלה היא אתגר לגוף ולנפש, ויש לה נטיה "לצבוע" את כל התמונה בשחור, להשכיח מאיתנו את האזורים הבריאים של חיינו.הפרק הזה מיועד לכל מי שמתמודד כרגע עם מחלה, מכל סוג. (אני חושבת גם על מה שקורה לנו בישראל כרגע כמו על סוג של מחלה, משבר נוראי שהתפרץ. חלקו תוצר של הרבה תהליכים רעים ותת קרקעיים שמתרחשים כאן כבר שנים)כך או כך, בחיים
פרק 124 : איך ליצור מערכת יחסים בריאה עם כסף? -שיחה עם שרית אמיתי, מחברת הספר אינטימיות פיננסית
כסף מסובב את העולם - הוא שיר הנושא של המחזמר "קברט", והוא גם פזמון נפשי שמלווה את חיינו. כסף, קשור להישרדות שלנו כי הקיום שלנו תלוי בו, אבל הוא קשור גם לתיאבון שיש לנו, לחשקים שלנו ולאופן שבו אנחנו מנהלים את החשק, לא רק את חשבון הבנק. בפרק היום - נדבר על מערכת היחסים המורכבת שבין אדם לבין כספו, על האופן שבו היא נקבעת ומתעצבת בבית שבו גדלנו. ממה שלמדנו (לעיתים באופן לא מודע) על היחס של הורינו לכסף,
פרק 123 : איך להחזיר את החשק? שיחה עם המטפלת המינית והזוגית, מיכל ניר, על מיניות במלחמה ובכלל
חשק?? זוכרים את הדבר הזה? רבים מאתנו מתקשים להרגיש חשק בתקופה הנוכחית, גם המלה "בא לי" ירדה למחתרת, נשמעת כמו שפה אסורה. חשק, עירנות, תחושה של משחקיות, האפשרות להתמסר בלי להיות דרוך- כל אלה נרמסים תחת כובד משקלם של כאב ודאגה, בושה ואשמה. בפרק הנוכחי נדבר על האפשרות לעורר את הדופק המיני שלנו, ולהחזיר חיוניות למרחבים שהתייבשו. נדבר על מיניות כתחושה של חיות וחיוניות, ככוח חיים, הרבה מעבר ל"יחסי מין".
פרק 122 : איך ממשיכים אחרי אובדן? שיחה על חיים, מות ויוגה עם סיגל ביבר
בהיפרד האור מהשמש - נברא הבוקר/ בהיפרד הפרח מהעץ - נברא הפרי/ בהיפרד האד מהמים - נברא המטר/ כל החיים פרידה הם- ולמה נירא אותה שנינו? - כך כותב המשורר עומר חיאם, ומזכיר לנו את העובדה שזה טבעו של הטבע, הרצוף תהליכי שינוי ופרידה.ובכל זאת - למרות הידיעה הזו אנחנו כל כך יראים את הפרידה, וכל כך כאובים כשאנחנו נאלצים להיפרד. בפרק הנוכחי נפנה מבט אמיץ לשאלה - איך ממשיכים אחרי אובדן, איך חיים עם החסר והגע
פרק 121 : תן למחשבות לרוץ לכל הכיוונים - שיחה עם חוקר המוח פרופ’ משה בר, על הקשר בין מצב רוח טוב, לבין היכולת שלנו לחשוב רחב ואסוציטיבי
יש כל מיני דרכים לחיות "רחב" - אפשר לנסוע ברחבי העולם, להכיר צורות חיים אחרות, לעבור ממטוסים לאוניות לרכבות, לצאת להרפתקאות (כל זה נראה רחוק מאד מאיתנו כרגע) . אבל המחשבות שלנו, יודעות לדלג על מעברי גבול, ואפשר לנדוד על גבן. למעשה המוח שלנו מקדיש כ 47% מזמן הערות שלו לפעולה החשובה הזו שנקראת "נדידת מחשבות". אני יודעת מה אתם חושבים… בימים משבריים הכניסה פנימה למחשבות היא לא תמיד המרחב המוגן שאנחנ
פרק 120 : ”תרקוד היא אמרה לי, תרקוד” - שיחה עם רננה רז על הכוח המרפא של התנועה
בגוף אני מבינה - קרא דוד גרוסמן לאחד הספרים שלו, ובפרק הנוכחי אני מארחת מישהי שמבינה בגוף, ומבינה גם באפשרות להיעזר בו וביכולת התנועה הטבעית שלו - על מנת לצאת מתקיעות, להשתחרר מתחושת הצמצום, הכאב והפחד של הימים הנוכחיים. רננה רז היא כוריאוגרפית, רקדנית ויוצרת ובפרק הזה אנחנו מדברות על שפת הסתרים של הגוף, על איך להקשיב לה, על תרגילים פשוטים שתוכלו להכניס ליומיום שלכם כדי להשתמש בגוף כתחנת עגינה, על
פרק 119: ”להתראות, תהיו בבית!” - שיחה עם ד”ר רות קלדרון, על געגוע, ועל האפשרות להכיר את ההורים שלנו, בדרך חדשה
להתראות, תהיו בבית" - ככה רותי היתה מפטירה ליד הדלת בכל פעם שהיתה יוצאת מהבית בילדותה, משמיעה מין פזמון חוזר של ילדה, קצת חרדתית, שרגע לפני שהיא יוצאת לעוד הרפתקאה עצמאית מחוץ לבית -משאירה אחריה את המשאלה -"תהיו כאן כשאחזור - אבא, אמא, ביטחון, חיק. רותי לא ידעה כילדה, שכשתהיה בת 20, הא תתיתם מאמא שלה. שנים רבות אח"כ, היא תמצא בבית אביה, ארגז עם חליפת מכתבים שהתקיימה בין הוריה בצעירותם, בשנים שב
פרק 118: מה התפקיד של מילים, בתקופה שבה ”אין לנו מילים” - שיחה עם אשכול נבו
אני חושבת שצמד המילים שאני שומעת הכי הרבה מאז אירועי ה7 באוקטובר - הוא
"אין מילים", ומצד שני,בחוויה האישית שלי- יש עכשיו יותר מדי מלל. מין שילוב מוזר של "אין מילים" אבל יש עודף מלל. בשיחה מלב אל לב עם הסופר אשכול נבו - אנחנו מדברים על היכולת להתנחם באמצעות מילים ועל השאלה איך מוצאים אותן. על האופן שבו מילים עוזרות לנו לעשות קצת סדר בתוך הכאוס הרגשי שלנו. ואנחנו מדברים גם על אהבה. על הקשר של אשכול
פרק 117 : תחושות אשמה בימי מלחמה - למה הרגש הזה דומיננטי עכשיו? ומה עושים איתו? שירלי יובל - יאיר עם נורית פייט צגלה
לצד הצער והחרדה המציפים את הלבבות בחודש האחרון, מבצבץ עכשיו ביתר שאת גם רגש האשמה ושולח את השורשים שלו למעמקי הנשמה שלנו. רגש האשמה הוא רגש אנושי ומייסר הקשור למצפון ואחריות (בעלי חיים אגב, פטורים ממנו) אבל גובה מאתנו מחירים כבדים ולעיתים הוא מופיע במקומות הלא נכונים. נורית פייט צגלה אירחה אותי בפודקאסט שלה "שינוי מבפנים" כדי להסביר למה רבים מאתנו מרגישים אשמה בימים האלה ועל מה?באיזה אופן רגש הא
פרק 116: איך שומרים על הילדים? שיחה על הורות בימי מלחמה, עם טלי ורסנו אייסמן, סגן אלוף במיל’, מסבירת פיקוד העורף להורים וילדים
בהורות יש כלל חשוב - אנחנו לא משקרים לילדים שלנו, אנחנו אומרים להם את האמת, אבל לא את כל האמת. בימי מלחמה קשים כמו אלה שלתוכם נקלענו, זה הופך להיות מאתגר במיוחד. אז מה מספרים? ממה נמנעים? איך עוזרים להם לבנות את החוסן הנפשי שלהם בימים קשים? האורחת שלי, טלי ורסנו אייסמן, היא מומחית לחוסן, סגן אלוף במיל', מסבירת פיקוד העורף להורים וילדים. ביחד אנחנו משרטטות בפרק הזה כמה "הנחיות החזקה" - תובנות וכלים
איך לתפקד בשעת חירום ? - שיחה עם פרופסור מולי להד
כשאני שואלת את פרופסור מולי להד, מומחה בינלאומי להתמודדות במצבי משבר ולחץ קיצוניים - מה הוא אומר לעצמו עכשיו כדי להרגיע את האימה, מה "המעקה הנפשי" שלו, הוא עונה לי שלמול עיניו הוא מציב את המשפט שלימד הבודהה : "ככה זה עכשיו". והדגש הוא על המילה עכשיו. החיים של כולנו בישראל התהפכו ברגע אחד והתגלגלו לאסון רב מערכתי, שאנחנו צריכים להכיר בו, לעמוד בו, ולצלוח אותו עד שנצא ממנו. ברגעי חירום קשים - אנחנ
פרק 114: איך לסלוח לעצמנו? - שיחה עם ליאור טל, על הסכסוכים הפנימיים שלנו ועל האמונה היהודית בתהליכי תיקון ושינוי
הימים שבין ראש השנה ליום כיפור, הם ימים שבהם היהדות מדריכה אותנו לעסוק בסליחה, מתוך הבנה עמוקה שסליחה היא ה"חומר הממיס", היא חומר הניקוי של מערכות היחסים שלנו. בלי היכולת הזו לסלוח ולהיסלח, לא נוכל לחיות בתוך קשרים בריאים ומזינים. וזה נכון גם לקשר של האדם עם עצמו. אזורי הסכסוכים הפנימיים שלנו מרובים - הם גדושים בייסורי מצפון, בתחושות אשמה, בחרטות על החלטות שגויות שלקחנו, ועל החלטות שלא היה לנו אומ
פרק 113: על ההרגל הכי בריא וקל שתוכלו לאמץ כדי לחיות חיים טובים יותר - שירלי יובל יאיר עם ד”ר מעין בוימן משיטה
שנה חדשה בפתח והיום אני רוצה לדבר איתכם על אחד ההרגלים הכי בריאים שיש לי, הרגל ששינה את חיי באופן אישי, מאוד לטובה, אני לא "סנדלר שהולך יחף" ואני משתדלת ללמד רק את הדברים שאני אכן מיישמת בחיי. אני מקווה בפרק הזה לשכנע אתכם להכניס גם לחיים שלכם את ההרגל הזה -על מנת לטפח את הבריאות הנפשית והפיזית שלכם. המחקרים הפסיכולוגים וגם מחקרי המוח מצביעים על אנסוף תועלות שההרגל הזה מכניס לחיינו, ואם לצטט את פר
פרק 112: מה העור שלנו מספר לנו על הנפש ועל ניסיון חיינו? - שיחה עם הד”ר אנטה לזרוב על הסיפורים שהגוף מספר לנו ועל יכולת הריפוי המופלאה שלו
היום נדבר על שומר הגבול שלנו - על העור. על התפקיד החשוב שלו כמגן, כגדר בין הפנים שלנו לחוץ של העולם. ועל האופן שבו הנפש שלנו מספרת את הסיפור שלה על גבי העור. יש הרבה ביטויים בשפה העברית שמשתמשים גם בעור כמטאפורה. אנחנו אומרים על בנאדם שיש לו "עור של פיל" ומתכוונים לאישיות הקשוחה שלו, ועל מישהו אחר שיש לו "עור דק" או שהוא "מסתובב בעולם בלי עור" ומתכוונים לזה שהוא רגיש מדי, שהכל נכנס פנימה. האורחת ש
פרק 111 : איך להתגבר על פחד טיסה? שיחה עם הטיס אלון פרג, על חווית הטיסה, על פחדים, התגברות וגבורה
הסטטיסטיקה מדברת על כך שכ30 אחוז מהאנשים - סובלים מפחד טיסה ברמה שנעה מפחד קטן - ועד פחד משתק. איפה אתם על הרצף? פחד טיסה הוא מקרה פרטי של הפחד ממצבים של חוסר שליטה. מצבים שבהם ההגה לא נמצא בידיים שלי, והמציאות משתנה לרעה מבלי שיש לי יכולת להשפיע עליה. אז לכבוד עונת הקיץ והחגים, שבהם כמו בכל שנה ישבר שוב ה "שיא של כל הזמנים" במספר העוברים בנתב"ג - הזמנתי את אלון פרג לשיחה, על מנת שירגיע את כולנ
פרק 110: למה כל כך בריא לנו לשחק משחקים? - שיחה עם המשחקולוג אור ברנט, על האפשרות ”למשחק” את החיים שלנו כדי להיטיב אותם
זוכרים מה היינו עושים כשהיינו ילדים והיה נשמע הצלצול המשמח של ההפסקה? היינו רצים החוצה לשחק. ידענו שהמשחק הכרחי לנו, כדי שנוכל לחזור ולהתייצב מול האתגרים שלנו עם כוחות מחודשים. בכלל,כשהיינו ילדים, רוב הזמן מה שעשינו היה לשחק. העולם היה מגרש משחקים ענק. שיחקנו כתינוקות על השטיח עוד לפני שקראו לו "אוניברסיטה", שיחקנו בארגז החול, בבובות במכוניות, ובחצר, ועם החברים בשכונה. בגיל ההתבגרות עוד שיחקנו קצת
פרק 109: מה זה להיות ישראלי? שיחה על תחושת שייכות -עם תת אלוף במילואים אמל אסעד, מבכירי הקצינים הדרוזים בצה”ל
מה "ישראלי" בעיניכם? אם הייתי שואלת אתכם על רגע שבו אתם מרגישים ישראלים, מה עולה בזכרון שלכם? עבור אמל אסעד, יש הרבה רגעים כאלה, אבל החזק שבהם הוא כנראה הרגע ההוא בטקס ההשבעה שלו כצנחן בכותל. בכספת הזכרונות שלו יש רגעים רבים נוספים של תחושת שייכות ישראלית עמוקה גם לכפר שבו גדל בכרמל, ובו נולדו אבות אבותיו, 400 שנה אחורנית, וגם לרעיו הלוחמים, אלה שסחבו את האלונקה שעליה שכב כשנפצע במלחמה. אמל אסעד,
פרק 108: איך להתפעל בחיי היומיום שלנו? - שיחה עם חיים שפירא על הרגש שעושה את החיים שלנו ליפים ומאושרים יותר - רגש הפליאה
אתמול ביקום התנהגתי לא יפה/ חייתי יממה שלמה בלי לשאול דבר/ בלי להתפעל ממשהו/ ביצעתי פעולות שגרתיות/ כאילו רק להן נדרשתי/ נשימה, שאיפה, צעד אחר צעד, התחייבויות/ אבל בלי לחשוב מעבר ליציאה מן הבית והחזרה אליו/ אפשר היה לראות את העולם כמשגע/ ואילו אני עשיתי בו שימוש יומיומי. כך כתבה המשוררת ויסלבה שימבורסקה בשיר שלה שנקרא "היסח הדעת". אז בפרק הנוכחי נדבר על הרגש שעוזר לנו לא לחיות את חיינו רק כרצף של
פרק 107: כשהארי פגש את סאלי ונולדו להם ילדים… - איך הזוגיות של ההורים שלנו השפיעה על חיינו? שיחה עם שי גל שצילם סרט דוקומנטרי על הפרידה המאוחרת של הוריו
בכל בית, בכל תא משפחתי - שורר אקלים. הוא מושפע מאינסוף משתנים: אופי, מנהגים, תרבות, מצב סוציואקונומי ועוד. אבל אחד המשתנים שהכי משפיעים על מזג האויר בבית- הוא הזוגיות השוררת בין שני ההורים שיצרו אותו. כשהיינו ילדים, היינו עדים לקשר בין ההורים שלנו, לא תמיד ידענו להסביר לעצמנו מה אנחנו רואים, אבל תמיד הרגשנו משהו באויר. התבוננו בהורים שלנו כשישבנו במושב האחורי במכונית ו"מופע" הזוגיות שלהם התרחש לנ
פרק 106 : איך לתקן את מה שהתקלקל? - שיחה עם ד”ר שירלי שפירא, רופאה המטולוגית
שאלת הקשר בין הנפש והגוף קיימת כבר אלפי שנים. משחר האנושות עסקו בה הדתות הגדולות והפילוסופים ובעידן הנוכחי גם המחקר המדעי נדרש לסוגייה, אך בדרכו המדעית פיצל את השאלה הזו לתחומים נפרדים. הפסיכולוגיה עוסקת במדעי הנפש, הביולוגיה עוסקת במדעי הגוף. אבל האופן שבו תהליכי הגוף והנפש שזורים זה בזה, מוכר לכולנו מחיי היומיום שלנו. אנחנו מכירים את כאב הבטן שלפני הבחינה, את המיגרנה שאחרי שיחה קשה, את הקשר ב
פרק 105 : על בדידותו של המנהל/המנהיג/המבוגר האחראי/ההורה - פרק שבו אני מתארחת כדי לאוורר את הרגשות האנושיים שיושבים מתחת לתפקיד ולגודל האחריות.
מה המשותף לטוני סופראנו, המלכה אליזבת, האלוף ייה, צ'נדלר מ"חברים" וגם אמא אחת שמתהפכת על משכבה בלילה, עם נדודי שינה, ושואלת את עצמה אם עשתה את ההחלטה הנכונה…? על פניו - כלום לא מקשר בין הדמויות האלה, ובכל זאת -על כולן נדבר בפרק שתשמעו היום, כיוון שהן חולקות חוויה אנושית משותפת - את רגעי הבדידות שמגיעים עם התפקיד של מי שנושא באחריות על כתפיו - המנהיג/המנהל/המלך/ראש משפחת פשע, ולפעמים גם ההורה -
פרק 104 : איך להתגבר? שיחה על הקרב שאחרי הקרב, ועל גבורת היומיום, עם רועי בן טולילה, ספורטאי פאראלימפי ישראלי, יזם חברתי, מרצה וסופר
רועי היה אמור בכלל למות, כלומר היה מי שסבר שהוא כבר מת, בלילה ההוא בג'נין. לא מות גיבורים הרואי אלא מוות מהסוג המיותר כל כך, מאש של חבר לכוח. צירוף של נסיבות ושל שילוב בין כוחות חיצוניים, עליונים ופנימיים השאיר אותו כאן איתנו, ומאז התחילו החיים האחרים, חיים בכיסא גלגלים. מאז החל הקרב שאחרי הקרב: לנשום, לשבת, להקים משפחה, לשחק כדורסל, לשנות את העולם - כך נכתב על עטיפת ספרו הנפלא של רועי בן טולילה
פרק 103: איך הטבע מבריא אותנו? - למה כדאי לעבוד בגינה, לטייל, לשוטט, ולעשות מקלחת יער
יש רגע קצר בין אדר לניסן, שהטבע צוהל בכל פה, הוא שופע חיים,שיכור ומבושם - איך שיופי יכול לרפא! - כתב דוד גרוסמן בשירו "קצר כאן מאד האביב". והפרק הזה יוקדש לאפשרות להתנחם בטבע, לכוחו המרפא של היופי הזה, ולמה שאנחנו יכולים לעשות כדי לתת לטבע להשפיע עלינו לטובה. האביב שמתפרץ סביבנו, ממלא את ליבנו לא רק בגלל יופיה של הפריחה, אלא גם בגלל התזכורת לכוחות התחדשות שבטבע. האביב מזכיר לנו שאחרי שלכת, ועירום
פרק 102: איך לשמור על אופטימיות בימים קשים? שיחה עם פרופ’ עירן הלפרין, מומחה בינלאומי לחקר סכסוכים ופתרונם
שלומי קשור בחוט לשלומך - כתבה המשוררת זלדה, והפליאה לתאר את העובדה שהתשובה לשאלה "מה שלומי" אף פעם אינה נפרדת מהשאלה "מה שלומנו" - מה שלום המשפחה שלי, מה שלום הקהילה שלי, מה שלום המדינה שבתוכה אני חי. בימים שבהם מדינת ישראל נמצאת בשבר שלא ידענו כמותו, אף אחד לא יכול להשאיר את מה שקורה בחוץ על מפתן הבית או על מפתן הנפש. אנשים חווים חרדה, כעס, חוסר אונים, ותחושה שהמדינה מתפרקת מזהותה כפי שהכרנו, מהע
פרק 101: עשרה הרגלים שיעזרו לכם למצוא שיווי משקל בימים קשים
101 - זה המספר הזה שאנחנו מצלצלים אליו כשאנחנו במצב חירום, כשאנחנו זקוקים לעזרה ראשונה דחופה, לפעמים זה כדי להציל חיים. אז לרגל הפרק ה101, ולרגל מצבנו הנפשי בימים הקשים האלה בחוויה הישראלית, מצב החירום שאנחנו שרויים בו והדאגה העמוקה שאי אפשר שלא להרגיש אותה. חשבתי שאשתף אתכם במה שעוזר לי - בימים קשים. הלכתי פנימה למחשבות שלי, לאופן שבו אני יודעת לעזור לעצמי- ועשיתי רשימה של 10 מוטות אחיזה שעוזרים
פרק 100: מה הקשר בין הצלחה לאושר? שיחת נפש עם נועה קולר, על האופן שבו הצלחה משנה אותנו
ברוכים הבאים לפרק מספר 100. 99 שיחות ערכתי כאן, בפודקאסט שעוסק בבריאות נפשית ופיזית ובאפשרות ללמוד להיות יותר מאושרים, ועוד לא דיברנו על… הצלחה. וזה קצת מוזר, כי באופן טבעי ובסיסי, כולנו רוצים להצליח. אנחנו מאחלים זה לזה - שיהיה בהצלחה, אנחנו מייחלים להצלחה, ומאמינים שהצלחה תעשה אותנו מאושרים יותר, מסופקים יותר במעשה ידינו, ממומשים יותר. אנחנו גם נוטים לחשוב שעם בואה של ההצלחה, יסתלקו סוף סוף הטרד
פרק 99: איך לא לבזבז משבר טוב? שירלי יובל יאיר מתארחת ב”עושים פסיכולוגיה” לשיחה עם ד”ר מעיין בוימן משיטה על כוחם של משברים, ועל המעבר מנוקשות לתנועה
אף פעם אל תבזבז משבר טוב - אמר פעם וינסטון צ'רציל, ויצר חתיכת אוקסימורון כשהוא מצמיד את המלה "משבר" למלה "טוב", ועוד מוסיף לנו את ההמלצה לא לבזבז את המשאב היקר הזה. איך משבר יכול להיות טוב? נבין את זה אם נחליף קצת את סדר הדברים -איזה טוב יכול לצאת ממשבר?ואיך זה מתחבר למשפט של ניטשה :"מה שלא הורג אותך מחשל אותך"..? משבר יכול להרוג אותנו, על אמת. אבל יכול גם להעיר אותנו, לגייס אותנו לפעולה הכי חזקה
