מאחורי הקלעים Behind the curtain
פודקאסט תרבות שבועי בהגשת רותי קרן, שמאיר את הצד הנסתר של עולם האמנות והתרבות. בכל פרק מתארחים אנשי המקצוע ה"בלתי נראים" שמאחורי היצירה — פועלי במה, תפאורנים, אנשי סאונד, עורכי ספרים, מעצבי כריכות, צלמים, טכנאים ואוצרים. דרך השיחות נחשף גם תהליך העשייה האמנותי עצמו, מרגעי ההכנה ועד לתוצר הסופי: הצגה, סרט, תערוכה, ספר, קונצרט או תוכנית רדיו. התוכנית משודרת בימי שישי בשש ומציעה הצצה אל הסמוי מן העין בתיאטרון, במחול, במוסיקה, בספרות ובאמנות הפלסטית.
פרקים
פרדוכס הזמן בצבעים בצורות ובחומר באמנות: ד"ר גדעון עפרת
גם ציורי מטוטלות ושעונים נעים, כהמחשה לחלוף הזמן, לא מערערים את הפרדוכס שמציבה האמנות הפלסטית כאמנות קבועה וקפואה-ציור או פסל, שאינם משתנים. ד"ר גדעון עפרת היסטוריון ופילוסוף של האומנות, מערער על ההנחה הזאת, ובאמצעות ריתמוס המכחול על הנייר והתנופה המתמשכת, שהופכים צבע למקצב, החומר ממנו עשויה היצירה: נצחי מול מתכלה, זמן ההתבוננות וזמן המעשה היצירתי, כל אלה הופכים את האמנות הפלסטית לאמנות של זמן&nbs
האם אפשר לחזור אחורה בזמן? – תפיסת זמן בפיזיקה: גלעד פרז
היכן נמצא הזמן? האם הוא מחזורי או נע כחץ בכיוון אחד? בתורת החומר (הפיזיקה) הזמן הוא חומר גלם למחקר באמצעות השתנות, תנועה, תהליכים פיזיקאליים ביולוגיים וכימיים, יחסיות ואמצעי מדידה שונים. משעון השמש, דרך המטוטלת של גליליאו ועד השעון הגרעיני. פרופ' גלעד פרז ממכון וויצמן למדע על מרכיבי סיבה ותוצאה, מהירות האור, האפשרות לחזור אחורה בזמן, ועל גילאי התינוק וגילאי היקום כייצוגים אחרים לתפיסת הזמן צילום:
מי ברא את הזמן ומתי? זמן בדת ובהיסטוריה: אביעד קליינברג
מתי החל הזמן, האם נברא ע"י האלוהים? איך הוא נתפס לאורך ההיסטוריה, בתרבויות ובדתות השונות, והאם הזמן הוא אשליה או מצב תודעתי? המעבר מתפיסת זמן מחזורית חקלאית התלויה בגרמי השמיים ובעונות השנה, לתפיסת זמן מסחרית, תעשייתית, חברתית, ופילוסופית. ההיסטוריון פרופ' אביעד קליינברג על הזמניות שהופכת אותנו לבני אדם, על האל האל זמני והעל זמני, ועל שאלות הזמן שמשפיעות עלינו גם בלי שניתן עליהן את דעתנו. צילום: ד
״ללמוד להתיידד עם הזמן״: מסע אל נבכי הפילוסופיה של הזמן - פרופ' חגי כנען
"מהו הזמן? אם אין אני נשאל, אני יודע; אם אני רוצה להסביר לשואל, אז - אינני יודע" (אוגוסטינוס – "הווידויים") שאלת הזמן מתעתעת, חמקמקה. האם הזמן ממשי? בתוכנו או מחוצה לנו? מה בין זמן ה"שעון" לזמן הנחווה נפשית? מה בין הזמן המדעי לזמן באומנות. הפילוסוף פרופ' חגי כנען על המשמעות העמוקה והפרדוכסים בתפיסת העבר והעתיד לעומת ההווה, וכיצד לא לראות בזמן אויב, אלא לנסות להתיידד עמו ולחיות נכון את העכשיו
אם אבוב ובסון היו עושים ילד, הוא היה 'קרן אנגלית'- דימה מלכין
שמה של הקרן האנגלית קשור למוצאה מאבוב מעוקל/מזוות- 'anglais'. עם צליל יפיפה, חם ולירי שמזכיר סקסופון, כלי הנשיפה ממשפחת האבוב, מפציע בקטעי סולו מלנכוליים בלתי נשכחים. דימה מלכין, נגן הקרן האנגלית של הפילהרמונית, על סודו של הכלי וייחודו, על מלאכת הכנת הפיות, ובחירת ה'בוקל' (התוספת הזוויתית שנשארה) על הקושי ואופן הנגינה בכלי, ועל ההתעקשות להמשיך ולנגן בכל מחיר גם בזמן אתגר בריאותי מראיינת ועורכת: רו
'מי באמת כתב את מה שקראנו עכשיו? : שמות עט בספרות חלק ב
'אלנה פרנטה' הוא שמה הבדוי של סופרת מפורסמת ששנים מסתירה את זהותה האמיתית, ולא מאששת את ההשערות לגביה. שמות כוזבים פותחים בפנינו צוהר אל המעבדה הספרותית, והעומד במרכזה: הצורך לגלות ומנגד - לכסות. כיצד יוצרים פועלים במסווה, ואיך זה משרת אותם. שמות העט מאפשרים לכותבים לשכפל ולהרחיב את עצמם גם ביצר משחקי, וכך מתרחבת היריעה, וההבנה שמאחורי יוצר מסוים יש גוף שלם של יצירות שאולי איננו מכירים מראיינת ועו
'אוצר בדויי השם' - שמות עט בספרות - חלק א'
שמות עט - פסבדונים (שמות כוזבים) היו בשימוש עוד בעולם העתיק וסופרים ומשוררים הרבו לכתוב בשם בדוי ואף בשמות רבים ושונים. הפרופסורים נורית גוברין וגדעון טיקוצקי שחקרו את אוצר בדויי השם, והסופרים יערה שחורי ואלון אלטרס (על אלנה פרנטה ובן פול) על הסיבות לפרסום בשם עט, הבחירה בשם מסוים והמשמעות מאחוריו, כיצד הזהות הבדויה והיצירה מתקבלת אצל קהל הקוראים וּמה באמת מתרחש מאחורי הקלעים של משחק המסכות הזה מר
המסדר יעבור לדום! מאחורי הטקסים הצבאיים: סא"ל עודד נהרי
טקסים מהלכים עלינו קסם. הסדר המופתי, הדיוק, החזרתיות, העוצמה, האסתטיקה והאשליה של משהו מושלם. סא"ל עודד נהרי שימש רמ"ד טקסים בצה"ל 27 שנה. הוא ניהל טקסים לכבוד אפיפיורים, נשיאים, נסיכים וראשי ממשל, הוביל משלחות מיוחדות לִטקסים בחו"ל, וקיבל בטקס ייחודי את הגעתם של צוללת או מטוס חדשים. על האימונים המפרכים, צעידה של קילומטרים ועמידה לאורך שעות בכל מזג אוויר, על סדר ומשמעת, ומה קורה כשהשלמות מתערערת מ
"רגע יצירתי הוא רגע של שיבוש וגילוי משהו חדש": רות קנר
רות קנר- במאית ויוצרת תיאטרון למעלה מעשרים שנה, עובדת עם קבוצת שחקניות ושחקנים במתכונת אחרת מן המוכר. לא עבודה על מחזה כתוב, לקראת הצגה בחדר חזרות רגיל, אלא יצירת יש מאין במעין מעבדה חוקרת: פירוק והרכבה של טקסט, מוזיקה, תנועה, חפצים, דימוי חזותי, בשיטות עבודה חריגות, שעושות שימוש באמצעי שיבוש והפרעה, בשאיפה לבנות שפה בימתית ייחודית בכל מופע מחדש. הצצה לסטודיו שבורא 'תיאטרון אחר' במלוא מובן המלה מר
"לורקה זה לב מדמם על במה. וזה לב כה יפה" : עידו קולטון
הבית של ברנרדה אלבה ובנותיה, בבימוי החדשני של עידו קולטון למחזה של לורקה, הופך לממ"ד סגור. תשע נשים מחניקות את היצרים, התשוקות, ואת הצורך הנואש לפרוץ את קירות המוות. קולטון קופץ לתוך האש הלורקאית ומתמודד עם האתגר בתעוזה גדולה, בוחן איך מביימים היום מחזה בן 90, מה קורה בחזרות עם שחקניות בלבד בזמן מלחמה, איך החוץ מחלחל פנימה למעשה האמנותי, ואיך מגשרים בין הרצון למרוד ביוצר, ובה בעת לחלום אותו בגדול
"אנחנו לא אנרכיסטים אנחנו חולמים": סיפור "המפעל" בירושלים: נטע מייזלס
קבוצת צעירים חתרנית מקימה באחוזת אבן היסטורית נטושה במרכז ירושלים, פלטפורמה חופשית ליצירת אמנות ולתפיסה רחבה של תרבות, המושתתת על מפגשים אישיים בין קבוצות שונות ומנוגדות בעיר. נטע מייזלס ממייסדי ומנהלי "המפעל" מספר על הקושי להלך בין הממוסד לפרוע, יצירתי, חתרני, בין 'הפירטים' לפקידי עירייה, על חדשנות ודרך להשפיע ולשנות הוויה חברתית בירושלים תוך גילוי רבדים סמויים בעיר, ובהפצת הרעיון ברחבי הארץ מראי
ציפור מחכה לאור- מתוך השחור: האמן כרים אבו שקרה
כרים אבו שקרה, צייר ערבי ישראלי, בן למשפחת אמנים ידועה. בסטודיו שלו באום אל פאחם הוא מצייר את הצבר, הציפור, התרנגול, הרקפות, אבל גם ילדים מעוותים, ודיוקנאות עצמיים, בצבעים עוצמתיים יוצאי דופן. מגיל חמש הוא מצייר ומבקש לבטא את היופי של הטבע ואהבת האדם. הצצה אל תהליכי יצירה ומחיקה, אל החופש שמאפשרת לו האמנות, גם אל הקושי להיות אמן ערבי בישראל שהוכיח לעצמו ולעולם, שהוא יכול לבלוט ולהפעים את הנפש מראי
טוני פיין שואו : שעה עם אגדת הרדיו טוני פיין
'טוני פיין שואו' ואינספור תכניות שערך, היו חידוש ברדיו של שנות השבעים ואילך. האיש בעל אלף הכובעים ומצנפות הראש הצבעוניות, העורך והמפיק המוזיקאלי המיתולוגי, שהשפיע עמוקות על המוזיקה ברדיו ועל אופנת המוזיקה בישראל בכלל. הוא שידר להיטים חמים מבריטניה וארה"ב לפני כולם, עם מגישים רבים ובראשם הקריינית שוש עטרי, כשהוא מרקד סביבה לאורך כל השידור, ראיין אמנים מחו"ל, וכעת הוא שב אל ימי הזוהר של קול ישראל.&n
רדיו להיט - עם מנחם פרי ורויטל עמית
השדרנים המיתולוגיים רויטל עמית ומנחם פרי, שבים לאולפן הרדיו לספר על "מאחורי הקלעים" של 40 שנות שידור בקול ישראל. על האהבה לרדיו מילדות, הקשר האישי שנוצר עם מאזינים, על הקריטריונים המחמירים של עברית נכונה והיגוי מדוקדק, על מעברי סגנון בין ממלכתי רציני לקליל ומשוחרר, על תקלות והפתעות בשידור חי, וגם על ההשתובבות הפרועה מול המיקרופון שהיתה נהוגה אי אז ועל קסמו הנצחי של הרדיו, והסודות מאחורי המיקרופון
'הוויצטומים': מדווחים על המציאות ולפעמים רואים את הנולד
עמנואל הלפרין ודוד ויצטום חוזרים אל תור הזהב של חדשות החוץ ותכניות הלילה ברשות השידור. ההתאמה הנדרשת של המתרחש מחוץ למדינה, לתחומי העניין וההזדהות של הקהל הישראלי, רגעי התלבטות האם לשדר או לא, האם לנקוט עמדה ואיך להבליע אותה במרומז, מאיזו זווית להציג את העובדות, כמו גם היכולת לחזות אירועים גדולים בעולם מראש. חוויות מטלטלות ומרגשות במהלך העבודה העיתונאית, והנופך החדש שהביאו לתחום התרבות בטלוויזיה מ
"הוויצטומים": מאתמול להיום - עמנואל הלפרין ודוד ויצטום
כינו אותם: "הויצטומים", דוד ויצטום ועמנואל הלפרין, עיתונאי רשות השידור שעסקו בתרבות ועיתונות חוץ. בראיון מיוחד הם חוזרים לרגעים הגדולים: נפילת חומת ברלין, מבצע אנטבה, הפצצת הכור בעיראק, ההכרעות וההתלבטויות של דיווחי חדשות אז. בתוכניותיהם החדשניות ביקשו להרחיב את הדעת ואת המבט אל העולם, וכעת הם חושפים את סודות העיתונות המשודרת מסוף שנות הששים ועד ימינו, מאחורי המיקרופון ומאחורי המצלמה מראיינת ועורכ
לבוא מתוך המפלצת כדי לדעת איפה לדגדג אותה: אלדד פריבס
"ליצני חצר שינו עולמות", לדבר ליצן המחאה אלדד פריבס שביקש לרוץ לכנסת עם מפלגת "לצ", ומאפשר הצצה אל הקשר בין הליצן לשליט והיכולת הבלעדית לומר לו אמת. על השפעתם המכרעת של ליצנים פוליטיים בעולם, והאם גם כאן בארץ כדאי שיהיה "שוטה" לרה"מ? על הסיכון המקצועי, אזהרות המשטרה, והסיבולת הרגשית והפיזית במפגש עם אנשים במצבי קיצון שמתרגרים אותם. תפקיד תובעני שדורש עיניים פקוחות לקהל, ולב פתוח לאהבה. מראיינת ועו
מן הארמון הרוסי להפגנות בת"א: אלדד פריבס ליצן מחאה
הוא שימש ליצן חצר בחתונה בבית רה"מ הרוסי, נמלט במרדף שוטרים וליצנים בפריז, היה נזיר בסין, וליצן רחוב בברצלונה, ובהפגנות המחאה בישראל הוא מנסה באמצעות ליצנות פרובוקטיבית לפרק מצבי קיצון ואלימות בין כוחות הבטחון לקהל המוחים. "כשצוחקים, לא זורקים אבנים" הוא מסביר ומספר על דמות השוטה וליצן החצר בהיסטוריה, בתרבות, כגורם בעל השפעה על שלטון, על המון, ועל אמנות שמתהווה בכל רגע כאן ועכשיו, בתרבויות שונות מ
סוד הגן הנעלם-הגן הבוטני במקווה ישראל: מורן פלג
שיטוט רדיופוני עם אוצרת הגן הבוטני הראשון בארץ, מורן פלג מאפשרת היכרות עם היסטוריה של עצים שנטעו לפני מאה שנה, חלקם נכחדו, חלקם עדיין נישאים במלוא תפארתם. היא מכירה אישית כל עץ ועץ, למעט שניים שטרם זוהו, ומספרת על העץ המשוגע, על העץ המרושע (עץ הברזל) על הארז של קראוזה הוגה הגן, וכמובן על הפיקוס הבנגלי שהצמיח מגזע אחד חורשה שלמה של עצים צאצאים. פלא עוצר נשימה. על אוצרות מוזיאון חי, ואי ירוק של שלוו
מעליות הגג לכספות במרתפים: האוצרת נועה רוזנברג
"בני אדם כבר לא ניתן להציל, אבל יצירות אומנות כן. אפשר", כותב האספן קרל שוורץ לחבר, ומצליח להבריח אלפי יצירות אמנות במהלך מלחה"ע ה-2 מאירופה לארץ. אוסף נדיר זה הופך לתשתית האמנותית של מוזיאון ת"א ומוצג בתערוכה "שנת אפס". האוצרת נועה רוזנברג חושפת את סיפור ההצלה ואת סיפורם של הציורים ושל האמנים (שחלקם נספו) ומאירה את התהליך הייחודי של העברת יצירות אמנות היום, וההיערכות בתקופת מלחמה להטמנתן בכספות.
אני לא במאי נחמד, אני במאי טוב! : פרופ' יוסי יזרעאלי
שיטות העבודה של הבמאי יוסי יזרעאלי עם שחקנים, שנויות במחלוקת. "הוא מדבר אל החלומות שלי" מחד, ועד: "הערב מככב הבמאי" מנגד. ניתוח הפעולה של הדמות, סיבת החירום שלה, וחקירת הארכיטקטורה של המחזה נדמות לרגעים כמעשה אנליטי, "זה מקצוע מסובך ביותר", הוא מסביר ופותח צוהר לחריגות, לעיקשות, לחיפוש ולשאלות: 'למה זה?' ולא- 'ככה זה!' על הבדידות, החרטות, והילד ההוא, שעדיין רוקם חלומות בתיאטרון גם בגיל 87. מ
להפוך קש לזהב: מלאכת התיאטרון של יוסי יזרעאלי (חלק א')
60 שנה מלאו להצגה האלמותית "עוץ לי גוץ לי", ומי שאחראי על הכישוף התיאטרלי הזה הוא הבמאי פרופ' יוסי יזרעאלי. בראיון מיוחד על מלאכת הבימוי: "תיאטרון זה עולם אחר שאפשר לגור בו שעתיים, בעצם כל הצגה, זה התכנסנו הערב כדי לומר את מה שהתאפקנו כל הזמן שלא לומר. תיאטרון אינו בדיה. הוא יותר אמיתי מהאמת, ואם הייתי יודע מה זה תיאטרון, לא הייתי עובד בו יום אחד! אצלי תיאטרון זה לא ככה זה! אלא למה זה??" מרא
"כשיורד המסך, אני נשארת לבד": השחקנית ליא קניג (חלק ב')
"לפעמים לא בא לי, אבל כשאני עולה על הבמה- בא לי!" – השחקנית ליא קניג חוגגת 96 ומכניסה אותנו אל מאחורי הקלעים של מלאכת המשחק: על הזיקנה ומגבלותיה, על עיצוב תפקידי עבר גדולים, על כשלון ואכזבה, על האנרגיה והכוחות שצריכה שחקנית בגילה כדי להופיע מדי ערב בתיאטרון, וגם על המעבר בחזרה מן הבמה אל אחורי הקלעים, אל החיים, כשבשוך מחיאות הכפיים ואהבת הקהל, נותרת בדידות גדולה מראיינת ועורכת: רותי קרן, קרד
"התיאטרון לימד אותי לחיות": השחקנית ליא קניג (חלק א')
ליא קניג (96) מופיעה מדי ערב על הבמה כבר 80 שנה. בשיחה אישית בביתה היא מספרת איך למרות מגבלות הזיקנה היא מגייסת אנרגיות וכריזמה, כדי להגיע לקהל גם בשורות האחרונות בתיאטרון. אילו תכונות ועבודה נדרשות משחקנית כדי להשתנות בכל דמות מחדש, ואיך נעשה המעבר בין "החיים" לבמה. "שחקן צריך לשמור על הנרווים שלו, ולא ללכת לאיבוד בין מה שעובר עליו לבין מה שקורה לדמות, אבל התיאטרון ללא ספק לימד אותי לחיות".
צליל מכושף: המוזיקאית יסמין אבן- חלק ב'
תו היכר מובחן עובר בין יצירותיה של המלחינה יסמין אבן, אווירה מכושפת חלומית נסוכה על המוזיקה לקולנוע, לתיאטרון, לסרטי תעודה ולשירי ילדים. המוזיקה שרקחה לסרטים על עופרה חזה, זוהר ארגוב, מאיר אריאל ודוד גרוסמן מבקשת להאיר צדדים פנימיים, פחות מוכרים, של הדמויות. כיצד המלודיה, ההרמוניה וכלי הנגינה שנעשים בהם שימושים יוצאי דופן, מעצבים אווירה ותחושה, ותומכים ברעיון של הבמאי ובנרטיב של הסרט או ההצגה. חלק
המכשפה היפה על הסינטיסייזר: המלחינה יסמין אבן (חלק א')
היה היתה צעירה יפיפייה שהופיעה במועדונים עם סינטיסייזר, וניגנה סאונדים אלקטרוניים מיוחדים. המראה הפייתי מחד, אך גם גותי ומכשפי, נשזר עם הקול הענוג הילדי, ועם מצלולים מכושפים, אפלים ומסתוריים. יסמין אבן מלחינה מוזיקה לקולנוע, לתיאטרון, למחול, שירי משוררים, סדרות טלוויזיה, מן מכשפה של צלילים. על המעבר בין המדיומים האומנותיים השונים, השפעתם על הרמוניות, מלודיות וכלי הנגינה, תחת אפיון מוזיקאלי אישי.&n
אינטליגנציה חומרית: האמנות נכנסת לבתי המלאכה
קבוצת אומנים מקיימת דיאלוג יצירתי עם בעלי מלאכה מסורתיים שהולכים ונעלמים, בפרוייקט ייחודי בקריית המלאכה. התהליך והתערוכה שבסופו, מאיר את החיבור המנוגד לכאורה, בין חומר לרוח, בין אמנות למלאכה, ולחקירה עמוקה של מהות וחשיבות החומר הפיזי, שבאמצעותו נוצר גם מפגש אנושי יוצא דופן. אוצרת הפרוייקט ושלושה מן האומנים, לוקחים אותנו לבתי המלאכה ולעולם היצרני של "פעם", שמקבל תרגום אומנותי חדש, עכשווי ומפתיע.&nb
"ביקור בתזמורת": נגן הטרומבון מיכה דיוויס- חלק ג'
תזמורת סימפונית מונה כמאה נגנים, איש איש וכלי הנגינה שלו, אופיו, אהבותיו גחמותיו ועם זאת, לכל תזמורת מאפיין משלה, שנשען על איכות ועל מנטליות. במקרה שלנו, אפילו על חוצפה ישראלית. נגן טרומבון הבס מיכה דיוויס לוקח אותנו אל הנעשה לפני, אחרי, ובזמן הקונצרטים, בחזרות, להרגלי משמעת לצד מעשי קונדס, עימותים לצד השראה גדולה ממנצחים, אודיציות, שובניזם, היררכיה, אבל גם פירגון, ובעיקר אהבה עצומה לעשיית מוזיקה.
"ביקור בתזמורת": נגן הטרומבון מיכה דיוויס- חלק ב'
נגן טרומבון הבס בפילהרמונית הישראלית, מיכה דיוויס, על ייחודו של כלי הנגינה, על ההופעה בטקס השלום עם מצרים בתזמורת צה"ל, ומשם אל ההתרחשויות הנסתרות מעין הקהל של תזמורת סימפונית. התחרויות, הקנאות, ההערות, וגם החברויות והנגינה ביחד באופן ספונטני בתום הקונצרט. כיצד נקבעת ההיררכיה בתזמורת, ואילו חוויות עוברים הנגנים הישראליים, במסעותיהם להופעות בחו"ל, רגעים מרגשים והרבה אירועים משעשעים ומאד לא מעונבים
"ביקור התזמורת": נגן הטרומבון מיכה דיוויס- חלק א'
"תזמורת סימפונית זה יצור חי. אנשים, שאיפות, אגו, תחרויות, ומעשי קונדס. זה לא פרופסורים שמדברים כל היום על מוזיקה, זה אנשים שמדברים בהפסקה על כדורגל, ממהרים אחרי החזרה לקניות בשוק, מעזים להעיר למנצחים גדולים, תוך כדי אהבה גדולה לעשיית מוזיקה". מיכה דיוויס, נגן טרומבון הבס של הפילהרמונית הישראלית, מכניס אותנו אל ההוויה הנסתרת של תזמורת גדולה. מה באמת קורה כשהנגנים פושטים את החליפות והשמלות החגיגיות.
"עַם הפודקאסט": המשורר והעורך עודד כרמלי
בתנועה מואצת השתלטו ההסכתים על חיינו. כל אחד יכול לפתוח מיקרופון ולדבר ככל העולה על רוחו. בכל רגע נולד הסכת חדש על כל נושא זניח אפשרי. האם זוהי דמוקרטיזציה של דעות, או שמא לרלור ברשת, רידוד השיח, רידוד הידע, וכיצד התופעה משפיעה ישירות על הרגלי קריאה. עודד כרמלי חותר תחת שגעון הפודקאסטים, שהפכו תחליף לרכישת ידע מעמיק וחוויה רגשית מקריאת ספרים, ומצביע על מוסכמות חברתיות המגדירות מחדש מהו אדם תרבותי
"האשה בזהב"- אמנות ה'גילדינג' (הזהבה) :אליצ'ה דיאס
'הזיעה של השמש', קראו בני האינקה לזהב. אמנות ההזהבה 'גילדינג'- ציפוי בעלי זהב טהור, משלבת בין מדע לאמנות מסורתית עתיקה, ודורשת הבנה בכימיה ובתולדות האומנות. ארמונות, מקדשים, בתי כנסת, כנסיות, מסגדים, מצופים בעלי זהב דקיקים שמודבקים בטכניקה מיוחדת שצריכה להיות בלתי נראית. אליצ'ה דיאס מזהיבה ומשמרת ארונות קודש עתיקים, שהזהיבה גם את כיסא האפיפיור, מכניסה אותנו בשערי העולם המוזהב הסודי והייחודי מראיינ
שמונה אצבעות על 47 מיתרים: נגנית הנבל גתית בועזסון- חלק ב'
מלך המיתרים המפואר-הנבל, הוא מן המרשימים בצורתו הייחודית, במיתריו הארוכים, בגובהו הרב, ובעיקר בצליליו הענוגים. הנבלאית גתית בועזסון פותחת צוהר, בחלקה השני של התכנית, על המנעד הרחב הלא מוכר והלא קונבנציונאלי של הנבל, לא רק צלילים עדינים, קסומים, חלומיים, אלא גם אפשרויות מוסיקאליות לעיבודי יצירות שנכתבו במקור לכלים אחרים, לנגינת ג'אז או מוסיקה אתנית, על הנבל כגורם מרפא וכוחה של המוסיקה בעתות משבר.&n
מלך המיתרים זקוק לכרכרה מיוחדת: נגנית הנבל גתית בועזסון – חלק א'
זה אולי כלי הנגינה היחיד שגם הרוח יכולה לפרוט עליו ולהפיק צלילים קסומים ממיתריו, ראשיתו כבר בשנת 3000 לפנה"ס, וגם דוד המלך פרט על הנבל של אז. הוא מכלי הנגינה הגדולים, היפים והמרשימים ביותר, אך למרות צליליו הענוגים העדינים, הוא נחשב כלי קשה ביותר לנגינה. גתית בועזסון נגנית נבל ומנהלת פסטיבל הנבל, מספרת על עבודת השרירים המאומצת, על שינוע של כלי כה גבוה וכבד משקל, ועל בדידותו של הנבל בתוך התזמורת מרא
'להיות סופר' – העולם הנסתר של תהליך הכתיבה: ניצן ויסמן
קרול שוורץ הוא איש של אחורי הקלעים, שיוצא אל האור בזכות הסופר ניצן ויסמן שהופך אותו להטרונים שלו וכותב דרכו את המחברות השחורות שהותיר אחריו, המאפשרות הצצה לעולם עשיר ועדין של סופר מחונן, שלא פרסם מעולם, ושל תהליך הכתיבה הארוך והמייסר: בריאת הסיפור, כתיבה ומחיקה, יצירת הדמויות והיחסים ביניהן, רקימה של עולם בדוי, ליטוש וחיפוש אחר אמת וקול צלול וייחודי, ושל ההוויה של האיש הכותב, הנסתרת מן העין מראיינ
זאת שמאחורי המסכות: עדי אנה טלז'ינסקי חלק ב'
קונסטרוקציות מרהיבות בממדי ענק, מנגנונים הנדסיים מורכבים, חומרי גלם בלתי צפויים, מכניקה עדינה עד הפרפר האחרון, תלבושות שהן תפאורות כמעט. בחלק השני המעצבת עדי אנה טלז'ינסקי מספרת גם על עיצוב ההבעות של הדמויות, על התנועה שלהן, על הליהוק והחיבור בין הזמר-למסכה, על דמויות שנגנזו או לא צלחו, על פספוסים, ועל הברקות של הרגע האחרון, על רגעי שבירה בתהליך הארוך הזה, וגם על ההתרגשות ברגע שהתחפושת קמה לחיים מ
"מי זאת"???- המעצבת של 'הזמר במסכה': עדי אנה טלז'ינסקי חלק א'
"מי זאת"? לכאורה כולנו יודעים מי הן כולן, כל המסכות, אבל עדי אנה טלז'ינסקי היא זאת שמעצבת את התחפושות בתכנית 'הזמר במסכה', ולצדה בובנאים, ציירים, קונסטרוקטור, תופרות, סנדלרים, צורפים ואפילו מהנדס מכונות. מתחת לבגדים ולמסכות מסתתרים מאווררים, מסילות ברזל, גלגלי אופניים, חוטי דיג, מתגים, מנועים, מצברים- מוסך שלם. כניסה לעולם אמנותי מרתק ולסיפורי היצירה שמאחורי התחפושות/קונסטרוקציות המרהיבות האלה מרא
"להקרין את החלומות שלך" : יצירות אמנות ב-AI
ההתפתחות המואצת של הבינה המלאכותית נושפת בעורפן של יצירות אמנות שנוצרו בכלים הישנים, וכשרונות ייחודיים של אמנים, ומאיימת לחקות אותם בקלות, במהירות, ואולי אף להצליח "להחליף אותם". אמנים רבים תוהים האם הם עדיין רלוונטים? המאיירת ביאנה זקוטניק עשתה את הדרך מן המכחולים, דרך איור דיגיטלי, ומנסה "לכבוש" גם את מָעוז ה- AI וּלשכלל את כלי היצירה שלה. איך יוצרים ואומנים מגייסים את הבינה המלא
מאחורי הפנים של ה"פוקר פייס": הצד האחר של משחק הפוקר- חלק ב'
זה לא רק משחק קלפים, אלא עולם תרבותי עם מנהגים, שפה וביטויים, מחוות, ויכולת קריאה והבנה של הבעות פנים בין המשתתפים, לפעמים עולה על קלפים טובים ביד. ניב סופר ורונית חלפון, שחקניות פוקר, מבהירות את פשר ה"פוקר פייס", סודו של ה"בלוף", חשיבותה של שפת הגוף, ההכנות הפיזיות והנפשיות לקראת טורניר, היחסים סביב השולחן, הטיפוסים השונים, והאיזון בין תוקפנות לוויתור על אגו, וגם מקומו האמיתי של המזל במשחק מראיינ
"הולך להן קלף משוגע": נשים בפוקר חלק א'
פוקר אינו רק משחק קלפים. למרות אסוציאציות לעולם אפל ולהוויה גברית מובהקת, כניסתן של נשים לתחום, מגלה צדדים אחרים: מחשבה מורכבת, תכנון וסיכון, שפת גוף ו"פוקר פייס", משחק מוחות, סבלנות ושליטה עצמית, קריאה נכונה של התנהגות אנושית, וויתור על אגו, לצד בטחון עצמי. ניב סופר שהקימה את ביה"ס לפוקר לנשים, ורונית חלפון שפרסמה ספר בנושא, מפריכות דעות קדומות וחושפות את משחק הפוקר ככלי עזר להתנהלות בעולם האמיתי
משחק המלכות: מאיה מעוז וליליאן ברטו
בכל ערב בהצגה "מרי סטיוארט" שבתיאטרון הבימה, מוטל לעיני הקהל מטבע שיקבע מי מהשחקניות תגלם את המלכה אליזבת הראשונה, ומי תגלם את המלכה מרי סטיוארט. ליליאן ברטו ומאיה מעוז משחקות לסירוגין את שני התפקידים הראשיים אך עד לרגע נפילת המטבע הן אינן יודעות מי תשחק את מי. משנפל הפור, עליהן להיכנס בתוך דקות לדמות שהוגרלה ולהותיר את האחרת מאחורי הקלעים. כיצד תפקיד כפול משפיע על המשחק הדרמטי שלהן? מראיינת ועורכ
מוזיאון השעווה של המנודים והנשכחים: יניב זך
ארגז מסמכים ישן שנרכש במכירה פומבית מוביל למסע בעקבות חמישה ישראלים מהפכנים שסיפורם נשכח כליל; טרוריסט יהודי כושל, רוויזיוניסט רודף קומוניסטים, פנתר שחור למוד אכזבות, פציפיסט חיפאי חדור להט ציוני, ולוחם צדק שהתגייס לטובת הגרועים שבעבריינים. החוקר האספן יניב זך מביא את סיפור חייהם של אנשים שבקשו להיות מתקני עולם, לא ממש הצליחו, ונעלמו בלי להותיר אחריהם חותם מיוחד, אבל מאירים עולם שהיה, ונעלם מראיינ
"אמנות זה כוח שקיים בעולם והוא חשוב בשביל לחיות" | חלק ב'
האם לאומנות יכולת לחולל שינוי, ליצור גשר, לרכך קצוות חדים, לרפא, אפילו חלקית? אמנים יהודים וערבים שהו יחד בתכנית רזידנסי מיוחדת, והתנסו ביצירה ודיאלוג בתקופת משבר, בדקו את הקשר בין ביטוי אמנותי למצב השעה, קשר פוליטי, תגובה רגשית, ואת יכולתה של האמנות להירתם לפעולות מרד ומחאה וגם להתפתחות אישית בניואנסים דקים. היצירה המשותפת אפשרה שיח ותקווה לכוחה של האמנות, תוך כדי בדיקת גבולות ולעיתים חצייה שלהם
לצייר ולטשטש את קו הגבול - רזידנסי לאמנים יהודים וערבים | חלק א'
האם אומנות יכולה לטשטש גבולות, הבדלים, טינות ומטענים כבדים של שנים בין עמים ובין אוכלוסיות שונות?- עשרה אומנים צעירים, יהודים וערבים חיו יחד במשך שלושה חודשים, בתכנית שהייה מיוחדת המבקשת לקרב וליצור שיח באמצעות יצירה אומנותית במרחב חיים משותף. רגד סועאד, אודיה זילבר, סאמר סאלמה ורוני פיקסלר מספרים על האתגרים, ההשפעה על היצירתיות, על ההבדלים התרבותיים ועל החברות שנרקמה כשברקע מלחמה והקצנה חבר
פתיח זה (כמעט) כל הסיפור: מירב שחם
"זו מיומנות של לשחק עם המוח של הצופה ויש לזה מתכון". מירב שחם מעצבת פתיחים לסדרות הטלוויזיה המוכרות מספרת על התהליך מאחורי "פתיחים" -יצירות בנות דקה בלבד. "זו אשליה. אנחנו שותלים דברים קטנים שגורמים לעין שלנו לקפוץ. מציפים עם מבול דימויים ואסוציאציות שיעוררו רגש. זה קולנוע מקומפרס. מלאכת שילוב של קומפוזיציות, שוטים קצרים, עיצוב, צבע, סאונד, במקצב מדויק. לכל פתיח מתכון אחר, והוא כמעט בלתי נראה. מרא
'יאללה בלאגן': עינת צרפתי
על מקורותיו ומעלותיו של אי הסדר בתרבות ובאמנות. הקומיקסאית עינת צרפתי (בלאגינסטית מדופלמת) חושפת את מה שנמצא מתחת לשטיח, מאחורי הספה, בתוך המגירות, באזורים החבויים, שם מתקיימת התרחשות גועשת ויצירתית המכונה: בלאגן. בתקופה של אי סדר מוחלט, נציץ אל האנדרלמוסיה היומיומית במבט משעשע ומפוכח, נתוודע לסוגים השונים של המבולגנים, לתחושת הכשלון מול 'המאורגנים' וגם לכישרונותיהם, המתגלים דווקא בתוך הכאוס
אין זו אגדה- הגדות הפסח ששרדו: דניאל ליפסון
סיפור הישרדותן של הגדות פסח עתיקות, מאוירות, מהודרות, מדהים אף יותר מן ההגדות עצמן. דניאל ליפסון מן הספרייה הלאומית, על הטלטלות של הגדות משך מאות שנים (הגדת רוטשילד, הגדת סרייבו, הגדת וולף והגדת גירס) הגדות שניצלו מאסונות, מפרעות, ושרדו גם את השואה, הוחבאו והתגלגלו על פני ארצות אירופה, עד לארה"ב ואף לסין הגיעו. גם על הגדה מזויפת, ועל שוד הגדת פסח, ועל ההגדה הפשוטה שאוצרת בתוכה סיפור אנושי שיש לספר
"עזה אהובתי"- תרבות נכחדת: הפסל ארהל'ה בן אריה
כשבע שנים שהה הפסל ארהל'ה בן אריה עם האמנים גיבורי התרבות הפלשתינים ברצועת עזה, ולמד את המלאכות המסורתיות של חרש העץ, חרש הברזל והכדר, בהן לדבריו טמונה תורת הפיסול כולה. הוא מספר על עזה אחרת, על חוף ים צלול, נשים בשמלות פרחוניות, קשרי ידידות משפחתיים חמים וחברות עמוקה שהוא נוצר בלבו למרות שעשרות מחבריו נרצחו ב-7 באוקטובר. הארציות, המגע עם החומר ועם האנשים, הוא החוויה המכוננת שהפכה אותו לאמן מראיינ
הקדוש, המתמטי והסוער- המיתוס של י.ס. באך: אורי גולומב (חלק ב')
"כל אחד מהדימויים של באך מחזיק רק בחלק מהאמת. גם 'האוונגליסט החמישי' וגם 'המתמטיקאי המופשט' מצנזרים את היסוד האנושי, הדרמטי, הסוער, והפגיע במוזיקה של באך". ד"ר אורי גולומב על השפעתם של הביצועים והפרשנויות הסותרות, דרכן אפשר לחוש את ריבוי הפנים והמורכבות הקלידוסקופית. "הגדולה של באך נעוצה במכלול האלוהי שיש בו אמיתות שונות והכל מהכל, והדחף לפענח את המיתוס רק הופך אותנו מורכבים יותר ואנושיים יותר"מרא
אז איך אתה אוהב את הבאך שלך? : ד"ר אורי גולומב (חלק א')
מכנים אותו 'אלוהים', 'שמיימי' או לחליפין 'פיתגורס של המוסיקה', יוהן סבסטיאן באך לא זכה להכרה בחייו אבל ברבות השנים הפך למונומנט. מי היה האיש בשר ודם, ומה בינו כאיש חם מזג, סוער, נוטה לסכסוכים, פדנט חסר פשרות שהיה צריך להיאבק להכרה, להתחנן לשכר הוגן, שישב בבית הסוהר על הפרת חוזה, מה לו ולאלוהים. אורי גולומב מספר על האופן בו נבנה המיתוס מבעד למוסיקה שכתב, וכיצד הביצועים ליצירותיו עצבו את תדמיתו מראי
מגילת אסתר על פי האחראי על הרמון הנשים: שני גרשי
איך נראה סיפור המגילה מבעד עיניה של דמות שולית, והאם יש בכך כדי להאיר אותו באור חדש, רלוונטי וחומל, וכיצד מתווכים סיפור שיש בו אלימות רבה ואכזריות גדולה- לילדים. הפרסומאי שני גרשי כתב עם רני בר שגב את מגילת אסתר בגרסה מאויירת ומחורזת באופן תיאטרלי, וכולה מנקודת מבטו של האחראי על הרמון הנשים בארמון המלך אחשוורוש, שבוחר באופציה של שלום והימנעות מנקמה. במקום המן שתלוי על עץ – ילדה מתנדנדת מן הע
"אבן רכה הרבה יותר ממה שחושבים" - סתת קתדרלות: אוהד כהן – חלק ב'
"אבן היא חומר פוליטי, ודרכה צריך לאתגר את הציונות מחדש". אוהד כהן, 'ילד פרא' שהתאהב באבנים בגיל צעיר, מבקש להחזיר את המלאכה הקדומה אל השיח הציבורי, ולהנחיל את הקסם הטמון בחומר גלם גס וקשה שמגיעים איתו לעידון מקסימלי- לדורות הבאים. אחרי הכשרה בסיתות קתדרלות בגרמניה, ועם המומחיות לתרגם רגש לאבן, הגיע לכנסיות ולאתרים ארכיאולוגיים בארץ ליצור תחרה מאבן. "אל האבן צריך לבוא כמו לאשה. עדין. רגוע. יציב" מר
המקצוע העתיק ביותר בעולם - סתת אבן: אוהד כהן - חלק א
סיתות אבן הוא מן המקצועות הקדמונים בעולם. אוהד כהן, סתת שמתמחה בקתדרלות גותיות, נדד בעולם עד שהתקבל כשולייה לתכנית יוקרתית ללימוד סיתות באבן בקתדרלה קסנטן בגרמניה, שם למד את רזי המקצוע, את שפת הסתתים, את מנהגיהם וגם את הסודות שאסור לספר. הוא סיתת פרחים ותחרות מאבן, כרכובים וצריחונים ואפילו מגן מיוחד לאפיפיור, עד שהפך למומחה. " אבן רכה ומתמסרת יותר ממה שחושבים, צריך לבוא אליה בענווה" מראיינת ועורכת
אמנות הקינצוגי - לרפא את השברים: מיהו קטאוקה
מלאכת ריפוי כלים היא מסורת עתיקה ביפן, ותפיסת עולם של השלמה עם השבר, עם אי המושלמות, עם פגעי הזמן והמשברים במהלכו. את השבר מאחים בשרף עץ ובלכה יפנית ומעליה זורים אבקת זהב. כך הופך השבר ליפה, ליצירה חדשה שאינה מסתירה או מכחישה את מה שנשבר אלא מדגישה אותו באמצעות אסתטיקה אמנותית. מיהו קטאוקה, אמנית קינצוגי יפנית, כרכה את חייה בישראל, ורואה באמנות ריפוי השברים דרך חיים, במיוחד בתקופת המשבר הנוכחית מר
החיים הפנימיים הנסתרים של העצים: פרופ' דרור בורשטיין
"אני הולך לעצים, אני לא הולך לפסיכולוגים. עצים הם הפסיכולוגים שלי, ואני יודע שכשאני נכנס למקום עם עצים, אחרי שעה אני יוצא בן אדם חדש. לא צריך להאמין לי, כל אחד יכול לנסות את זה בעצמו. עצים הם מורים לחיים". המשורר והסופר פרופ' דרור בורשטיין על החיים הפנימיים הנסתרים של העצים, ועל חשיבותם העצומה לבריאותנו הנפשית. מבט על עצים כיצורים תבוניים חיים, מעבר לשימושיותם היומיומית, ועל הדמיון בין אנשים לעצים
הבובנאים – סיפור אהבה: עומרי בר-לב ועומרי ניסנבוים
כדי להפוך ספוג, בד, פרווה, וגם צינורות השקייה ושרשראות של אופניים ליצור כמעט אנושי, נדרשת יד עדינה של מניקוריסטית, ולפעמים של מנתח. הבובנאים עומרי בר-לב ועומרי ניסנבוים מעצבים בובות ענק לתיאטרון, לטלוויזיה ולפרסומות (רד בנד, החתול כראמל, קופיקו, הסוס של בילבי) מספרים איך יוצרים בובה שימושית, קלילה, מאווררת, שמאפשרת למפעיליה לרקוד, לשחק ולשיר כשהם בתוכה, ואיך העיניים הן שהופכות את הבובה לאנושית מרא
"למזלנו חיים ומוות לא ממש ביד הלשון, אך לפעמים נדמה שכן"
רונית גדיש לשעבר ראשת המזכירות המדעית של האקדמיה ללשון עברית, פותחת צוהר לתוככי האקדמיה, איך מתקבלות מילים חדשות, איך עונים לשאלות והצעות הציבור בנושאים רגישים, איך מגיבים לאירועים ותהליכים חוץ לשוניים, ענייני מגדר, או התייחסות לאירועי 7 באוקטובר, ועד כמה דווקא היא אינה חושבת שאילו החלטות הרות גורל והציבור הוא שמחליט אילו מילים ייכנסו לשיח ואילו לא. ועדיין, העיסוק בשפה ובמכמניה גורם לה להיות מאושר
"להכניס את מוצרט בברית המילה העברית": פרופ' הרי גולומב
תרגום צמוד מוסיקה לאופרה בעברית, הוא מעשה אמנותי המלהטט בשירות כמה אדונים. מלאכת ההכרעה של משמעויות טקסטואליות בתוך מסגרת מוסיקאלית של זמן, מקצב ומלודיה. פרופ' הרי גולומב נע בין תחומי הספרות, הלשון והתיאטרון לבין עולם המוסיקה ומדגים כיצד מתרגמים אופרות של מוצרט לעברית, הרווחים וההפסדים שיש לנהל לטובת המוסיקה, ההברקות, השנינויות, הכישלונות, והתענוג הגדול בעשייה הזאת שמשרתת בעיקר זמרים חובבים במקלחת
ויהי אור! מיצג פסלי תאורה: ענת וסיון פרג'
הגן הבוטני לובש חג. חד קרן מחליף צבעים, פיל, אריה ויונק דבש, עץ לבבות, לוויתן ענק ואפילו כרכרה מפוארת עם סוס, פסלי אור עצומים עשויים אלפי נורות צבעוניות קטנות שנסרגות מעל פסי אלומיניום דקים העשויים שתי וערב, שעם הידלקן לעת ערב, הופכות למיצג אור מרהיב. ענת וסיון פרג' מביאים את אווירת הכריסטמס לירושלים ומספרים על תהליך העיצוב והייצור של פסלי אור כבדי משקל, והתאמתם לצמחיה ולתוואי השטח של הגן. מראיינת
לצייר מחדש את יצירות המופת: האוצר אבי לובין
ונוס עולה מן הים של בוטיצ'לי עומדת בפתח התערוכה במשכן לאומנות עין חרוד והיא עשויה כולה קלקר. אבי לובין אצר תערוכה של אמנים ישראלים שמציירים מחדש יצירות מופת- מסורת עתיקה ומקובלת בעולם האמנות. וכך ואן גוך, מיכלאנג'לו, ליאונרדו ופיקאסו מצוירים מחדש, לעיתים אחד לאחד. אפשר לפנטז שאנחנו באופיצי או בלובר, אבל בחוץ מדשאות הקיבוץ ולא מדרכות פריז. יצירות רבות נותרו שנים מאחורי הקלעים וכעת רואות אור לראשונה
אמנות ההקשבה: מיזם "עדות 710" למאורעות אסון אוקטובר
עבור עם מדבר, אמנות ההקשבה מאתגרת ונדירה יותר, אבל היא שנותנת משמעות לעצם הדיבור. סלעית בשן ואוהד אופז מספרים על התלבטויות, קשיים, השפעות, ומעורבות של המתעדים במיזם השיתופי הרב תחומי "עדות 710" שמביא מאות עדויות של ניצולי ונפגעי העוטף. לפי משנתו של הפסיכיאטר פרופ' דורי לאוב, מתקיימת הקשבה פעילה ייחודית שנותנת אפשרות להשמיע את קולות הנפגעים לעולם, ובעיקר לעצמם כחלק מתהליך עיבוד הטראומה וה
'נפש של בניין'-אדריכלות שימור: אמנון בר-אור
גם לבניינים יש נפש לתפיסתו של אדריכל השימור פרופ' אמנון בר אור. בניינים אינם רק חומר, אלא יש בהם רוח, יש להם סיפור, ויש להם קשר עמוק עם סביבה ותרבות, ואמנות השימור האדריכלי מפיחה חיים בבניינים שנשכחו, שהוזנחו, שנהרסו עם השנים. כאדריכל שימור הוא מנסה לתת לבניינים הללו קול כדי לספר את סיפורם ההיסטורי באמצעות היצירה הארכיטקטונית המשקמת והמחדשת. על יצירת יש מיש המבקשת ענווה, לעומת בריאת יש מאין מ
"אנחנו מכבי אש" – מנהלת ההפקות בקאמרי: עדי פולק
היא אינה נמצאת מאחורי הקלעים כמו עובדי הבמה ומנהלי ההצגה, אבל מה שלכאורה נראה כעבודה מתשע עד חמש הוא מרוֹץ אינטנסיבי סביב השעון. עדי פולק מנהלת ההפקות הראשית בתיאטרון הקאמרי, ובעצם צומת עצבים ראשי של במאים, מעצבים, מלבישים, אביזרנים, אנשי ייצור ומנהלי במה ושחקנים שתפקידה לתווך ביניהם, לדאוג לפתרון בעיות מעכשיו לעכשיו, לחלוש על המפעל העצום הזה שקרוי תיאטרון, כי ההצגה חייבת להימשך מראיינת ועורכת: רו
זקוקים למלכה דינה- מו"מ על חטופים: עורכי הסדרה "שבויים"
"צריך היום מישהי כמו המלכה דינה", אומרים עורכי הסדרה "שבויים" כשהם מתעכבים על רגעים ואנשי מפתח בסיפורי חטיפה ושבי לאורך השנים, כמו מלכת ירדן לשעבר, שהביאה אות חיים משבויי מלחמת לבנון, סיפורים אנושיים והשתקפותם והקשרם המטלטל לחטופי אסון אוקטובר. התלבטויות, תסכולים, התרגשות מיוחדת, מה נגנז ומה הודגש, מיה שטרק ודודי אורן חוזרים לרגעי השיא ועריכת חומרי הארכיון כדי לומר משהו משמעותי על ההווה. מראיינת ו
'אויבי העם'? מחיר חטופים אז והיום: עורכי הסדרה "שבויים"
אסון 7 באוקטובר פגש את עורכי סדרת הדוקו "שבויים" ("כאן 11") העוסקת במקרי חטיפה, ומו"מ על שבויים מראשית שנות ה-70, כששני פרקיה הראשונים כבר מוכנים. עליהם לחשב מסלול מחדש לאור אירוע כמוהו לא היה בעבר, עם 200 חטופים. מיה שטרק ודודי אורן מספרים על בחירותיהם איך להציג את הסיפור ואת קטעי הארכיון מה להשמיט ומה להדגיש לאור האסון, תוך התכתבות בין העבר להווה גם ביחס החברה לחטופים ושבויים, ולמחיר למען שחרורם
האיש הקטן שברדיו-הקריין: אמיר אשר
צלול או צרוד, נמוך ועמוק, סמכותי ונוקשה, רך ומתפנק, אנחנו הולכים שבי אחרי קולו של הקריין. חדשות. פרסומות. קטעי מעבר בתכנית מוסיקה, ספרים קוליים ותסכיתי רדיו. אולי רדיו זו מלת הקסם. האיש הקטן שברדיו. הבלתי נראה, ושכל הפנטזיות שלנו מושלכות על זהותו האנונימית משהו. הקריין אמיר אשר מספר על תחזוקת הקול פיזית, השפעות רגשיות על צבע הקול, ובעיקר על כוחו וכישופו של הקול האנושי על המאזינים. סיפורו של הקריין
להיות מוזה- מודליסטית לציירים: אנה קוגן
סימונטה וספוצ'י, פפידה טודו פרסואז זי'לו המוכרות יותר כוונוס שעולה מן הים, או מאחה העירוּמה, המוזות ביצירות המופת של בוטיצ'לי, גויה, פיקאסו, נשים ששימשו מודל עבור הציירים הגדולים. גם המודליסטית אנה קוגן מופיעה ביצירות של ציירים רבים כבר עשרים שנה, והיא מספרת על העומס הפיזי והנפשי שנדרש ממודל, להישאר בפוזה מסובכת שעות ארוכות, לדגמן בעירום לקבוצת תלמידים, להתמסר לצרכי האמן באופן מוחלט. להיות השראה מ
צאו להשתגע! ישראל על ספת הפסיכיאטר: ד"ר ערן רולניק
"צאו להשתגע" קורא הפסיכיאטר, הפסיכואנליטיקאי ד"ר ערן רולניק לציבור הישראלי. במלאת שנה לאסון 7 באוקטובר אנו מושיבים מטאפורית את החברה הישראלית לניתוח פסיכולוגי נפשי. "דחפי מוות יהודיים, עם קטן שרגיל ליפול ולשרוד, אזרחים בטראומה שגילו כמה הם פגיעים, ועברו בן לילה מפסיכולוגיה של רוב לפסיכולוגיה של מיעוט נרדף. 'הייטק שטייטל' ולא 'הייטק ניישן', שנמצא במצב אפתי ולא מתעשת להילחם על חיים במדינה מתוקנת מרא
כשנצליח לישון-נוכל לחלום: מחשבות על תקווה: יואב גרובייס
בתום שנה מלאת יגון ואבדן, מנסה הפסיכולוג ד"ר יואב גרובייס להציע מחשבה על תקווה שמחוברת למציאות, על מורכבותה. הוא מבדיל בין תקווה נכזבת לתקווה כוזבת, ומתעכב גם על מקומו של הייאוש כתחנת ביניים בין שתי פעימות לב, ומחוייבות להתגייסות אקטיבית של הנפש המרוסקת, שתניע מתוך ההתפרקות והטראומה, התחדשות, מהלך מתקן, מרפא שעומד בצד הרצון לחיות וככזה יש בו תקווה בריאה שמבוססת על הצורך ליצור, וליצור יופי מראיינת
מבאר הידע אל המטמון בספרייה הלאומית: אפרת פומרנץ-חלק ב
ליבת האור (באר הידע) בבניין הספרייה הלאומית החדשה, מתגלה בתנועה ספירלית מהמבואה למעלה, עד לחלון למטמון האוטומטי ואולם הקריאה של אוסף הספרים הנדירים בתחתית. אפרת פומרץ-מנהלת הפרוייקט מטעם הספרייה הלאומית, מספרת על הרובוטים המעבירים את הספרים לאולם הקריאה, האתגרים האקוסטיים, הקשר בין יצירות האמנות לתכנון האדריכלי, המעקה הייחודי, המושבים והמנורות, כל מה שנבחר בקפידה כדי לספק תחושה של 'בית' למבקרים עו
אבן, זכוכית ועץ- הספרייה הלאומית החדשה: אפרת פומרנץ-חלק א'
'כאילו שזה תמיד היה כאן' – המשפט הזה תוך הנחת יד על הלב, והעיניים הפעורות בהשתאות חוזרת שוב ושוב אצל מבקרי הספרייה הלאומית החדשה. 13 שנה ארכו התכנון ובנייתו של בניין עצום ממדים כמוהו לא נראה בישראל קודם, עד שקרם בטון ואבן זכוכית ועץ והפך עבור המבקרים לבית. אפרת פומרנץ מנהלת הפרוייקט מטעם הספרייה הלאומית מספרת על תהליך ההקמה האדריכלי והרגשי מצורת המבנה דרך אולם הקריאה הספירלי, ועד המטמון בתחתיתו עו
מכשפות? - מלחינות וייצוג נשי במוסיקת הבארוק: דוד שמר
מכשפות ? האומנם? פסטיבל המוסיקה של תזמורת הבארוק ירושלים בוחן את דמות המכשפה מבחינה מטאפורית ומקדיש אותו למלחינות ויוצרות, ודמויות מפתח נשיות בהיסטוריה ובמיתולוגיה, שהודרו או נשכחו בשל היותן נשים. מנהל התזמורת המנצח והצ'מבליסט דוד שמר מספר על חייהן והצלחותיהן של ברברה סטרוצי, פרנצ'סקה קאצ'יני, אליזבת ז'קה דה לה גר ואחרות, חרף הקשיים שחוו אותן המלחינות, שהכישוף שלהן טמון במוסיקה המופלאה שכתבו. מראי
גוזר את עצמו לדעת- מיצגי בד וחבלים: גילי אבישר חלק ב'
גוזר את עצמו לדעת. גילי אבישר האומן הרב תחומי, מנהל רומן עם מכונת תפירה, מחבר ושוזר, גוזר ורוקם את יריעות הבד העצומות שלו, שאותן הוא ממחזר מעבודה לעבודה, פורם ותופר מחדש, מלביש חללי תצוגה במוזיאונים אבל גם כמופע חוצות, ברחוב תל אביבי או מעל מצודת מגדל דוד בירושלים או הכלאה בין ביגוד לתפאורה ביצירות מחול, ועד יצירת שועל ופיל עצומים מבד שמהלכים בעיירה גרמנית, תוך שיתוף פעולה עם אמנים אירניים מראיינת
מפסל בבד ובחבלים: גילי אבישר – חלק א'
הווריאציה שלו על הווילון השחור סביב מעון רה"מ היתה עשויה אינספור פיסות בד צבעוניות שנתלו ברחוב לווינסקי. האומן הרב תחומי גילי אבישר, יוצר מיצגים מיריעות בד, חוטים וחבלים, חלם כילד להתכסות בבגדים שיצר בעצמו, וסופו של דבר שהוא מלביש חללים ומבנים. הוא תופר ורוקם, פורם, ושוזר ויוצר עבודות גרנדיוזיות מרהיבות, צבעוניות, ובה בעת מסתתר מאחוריהן, מתגלה ומתחבא חליפות, פרפורמר ואיש מאחורי הקלעים בו זמנית מרא
לצייר עירום-דיאלוג אינטימי עם הגוף: רוני טהרלב
עירום באמנות קיים עוד מן הזמן העתיק, ועדיין לעיתים, הוא שנוי במחלוקת. הציירת רוני טהרלב מנהלת דיאלוג אינטימי עם הגוף האנושי, תוך כדי התכתבות עם תולדות האמנות וציירי עבר. היא מתעכבת על החוויה הנשית (לידה, פחד במרחב הציבורי, ותפיסת הגוף על מגבלותיו ופגמיו) תוך שהיא חוקרת את האור, הפרספקטיבה, והצבעים- כמהות, ולא רק כמרכיבים טכניים ביצירה. על הקשר עם המודליסטיות, וההתרחשות האנושית והאמנותית בסטודיו מ
מסורבת ומושתקת- אנתולגיית שירי זנות ופורנו: גלעד מאירי
הצצה אל החצר האחורית ומאחורי הקלעים של דמות הזונה והפורנוגרפיה בשירה העברית, המבט הטרגי, ומנגד ההומוריסטי ציני, האסתטיזציה של השירה העוטפת את המציאות הקשה, אל המחוזות המושתקים ניכנס באמצעות האנתולוגיה שבחר וערך המשורר גלעד מאירי, שירים של ביאליק, חנוך לוין, דליה רביקוביץ', ועוד רבים וטובים, גם שניים בעילום שם, אסופה חשובה שאף הוצאת ספרים לא הסכימה לפרסם מראיינת ועורכת: רותי קרןSee omnystudio.com/l
דמות הבלש-בין הייצוג האמנותי למציאות: נמרוד דניאל
הזוהר שאופף את עולם הבילוש וחקירות המשטרה מתקיים בסדרות מתח בטלוויזיה, סרטי קולנוע, ספרי בלש ודמויות אלמותיות. בחדר החקירות ובזירות הפשע ההתרחשות פחות דרמטית במובנים של סיפור או סרט, פרשיות לא נפתרות בנקל וגם דמויות החוקרים רחוקות למדי מבני דמותם על המסך. סנ"צ בדימוס נמרוד דניאל ששימש בתפקידים בכירים במשטרה, ניהל בין השאר את החקירה נגד הבדרן דודו טופז, מספר על הפער בין הייצוג האמנותי לבין המציאות
רצח קסטנר- חקירה מחודשת: סנ"צ בדימוס נמרוד דניאל – חלק א'
67 שנים חלפו מרצח ד"ר ישראל קסטנר בידי זאב אקשטיין בת"א. הפרשה שהסעירה את המדינה כשקסטנר מואשם ששיתף פעולה עם הנאצים ומכר את נשמתו לשטן, מסרבת לגווע, ועדיין מעסיקה היסטוריונים, חוקרים, ואנשי תרבות. סנ"צ בדימוס חוקר בכיר במשטרת ישראל נמרוד דניאל התבקש לבחון את חומרי החקירה מחדש לספרו של ההיסטוריון ד"ר נדב קפלן והוא מספר על תרבות החקירה אז והיום, והאופן בו אישש בבחינה מדוקדקת ומחודשת את אשמת הרוצח מ
"חפץ מעבר": לרפא את החפצים ששרדו בעוטף - לרפא את הנפש
"אנחנו לא אותם אנשים. המראה הזאת שראתה אותנו לפני, שראתה את המחבלים ששרפו את הבית, שהיתה עדה לאסון, המראה הזאת תראה את כולנו היום אחרים". שרון שגב מבארי, מאיה גל משקמת החפצים וטל סטרלין הלפרין היזמת, על מיזם "חפץ מעבר"- פרוייקט נפשי אמנותי, לשיקום חפציהם של ניצולי 7 באוקטובר, שנשרפו והושחתו. חיים חדשים לספסל שרוף, כורסא נקובת כדורים, חנוכייה, בלי למחוק את עקבות ההרס והטראומה שעברו החפצים ובעליהם מ
טיפול באמנות לכל נפש: הציירת ד"ר דפנה מוריה
יצירות האמנות המרהיבות של ד"ר דפנה מוריה, ציירת ומטפלת באמנות, מוצגות במרחב המיון בביה"ח שיבא, והדאגה או הכאב נשכחים לרגע אל מול היופי המפתיע כאן בחלל הלא צפוי הזה. באמצעות המעשה האמנותי ככלי טיפולי, היא מסייעת לפגועי נפש וגם לילדים ומבוגרים נורמטיביים עם בעיות, או בעיתות מצוקה, אפילו לרופאים. מהו טיפול באמנות? ואיך גם ציור עיגול או שרבוט פשוט ויומיומי, יכול לעזור לכל אחד מאיתנו מראיינת ועורכת: רו
