
על החיים ועל המוות - עם דפנה לוי
Daphna Lewy 197 פרקים נוב׳ 20, 2026
פודקאסט שבו דפנה לוי משוחחת עם אורחים על מוות ואבל, על חוויות אישיות וזיכרונות מאנשים אהובים, ועל האופן שבו נושאים אלה משפיעים על היצירה שלהם. השיחות אינן בהכרח עצובות, אלא מערבבות רגשות שונים, כולל צחוק. הפודקאסט נועד ליצור מרחב לשיחות פתוחות על נושאים שלעתים קרובות נחשבים לטאבו.
פרקים

204. אפרת מור-מילמן
אמהּ של אפרת מור-מילמן תהיה בקרוב בת תשעים, ובכל זאת, החרדה מפני רגע מותה מלווה אותה, כך אפרת מספרת, מיום שהיא זוכרת את עצמה. כבת יחידה של אם יחידנית מתמודדת נפש, החיים התנהלו בצילה של איזו ספירה לאחור, המתנה לרגע שבו היא תישאר לבד לגמרי בעולם. אפרת, עורכת דין במקצועה שעזבה את התחום אחרי שנים רבות לטובת הוראה, מנסה עדיין לפענח את המורכבויות של חייה, את מה שהיא מכנה ״הניסוי״ שבתוכו היא גדלה. אחרי ש

203. איילת צברי
איילת צברי אומרת שהיא הייתה ילדה עצובה. כשאביה מת היא הייתה רק בת עשר, והאבל הזה לווה גם בתחושת אחרוּת וחוסר שייכות שבסופו של דברהובילה אותה גם לשנים של נדודים בעולם, כי כמו שהיא אומרת בשיחתנו, כשאת מאבדת הורה בגיל שבו ההורים הם המולדת שלך, את לא מרגישה בבית בשום מקום. את כל התחושות הללו היא עיבדה בספריה הראשונים ״המקום הכי טוב בעולם״ ו״אמנות העזיבה״, והיא ממשיכה ועושה זאת גם ברומן החדש שלה ״שירים

202. ורדה רזיאל-ז׳קונט
בגיל 86 (כמעט) המחשבות על המוות, כך אומרת האורחת שלי הפעם, הפסיכולוגית ורדה רזיאל-ז׳קונט, מעסיקות אותה במישור אישי מאוד. היא הייתה רוצה לבחור את רגע מותה, ולא להשאיר את הבחירה בידי נסיבות אקראיות. אחרי מותם של אחיה הבכור ושל הוריה ורדה לא ממש התאבלה אף שהיא אומרת שמגיל צעיר היו לה חרדות מפני האפשרות שאנשים קרובים אליה יילקחו פתאום, כלומר ימותו. כשזה קרה, היא השלימה עם היעדרם ואפילו שמחה, כך היא או

רטרו: עמוס נוי
המשורר עמוס נוי היה אחד המרואיינים הראשונים של י בפודקאסט הזה (פרק 10!) אלא שהשיחה שלנו (שהייתה בעיניי חשובה כי היא עסקה לא רק באבל על בנו הפעוט שמת, אלא בשנים של הסתרה וניסיון לא לדבר על הנושא וגם בשאלה כמה כוח יש לשירה בכל מה שקשור להחלמה ונחמה) הייתה אז רצופה רעשים של הקלטה לא ממש מוצלחת. אז הנה גרסה נקייה, ותודות מקרב לב לבינה המלאכותית שידעה לסנן צפצופים וחריקות וגרגורים ושקשוקים ואת כל יתר ה

רטרו: אתגר קרת
בפרק בונוס-רטרו מיוחד יש לכל מי שלא הכירו את הפודקאסט בראשית דרכו הזדמנות להאזין לשיחה שלי עם אתגר קרת, שבאופן הכי לא מפתיע, זכתה למספר עצום של מאזינים. הקסם האתגר-קרתי מזדהר בשיחה הזו מעבר לאתגרים הטכניים (נפגשנו באולפן שאמור היה להיות שקט, אבל מערכת המיזוג שלו עשתה צרות וחרחורים) ומתלווה לה בונוס מיוחד, כי אתגר קורא בה שני סיפורים נהדרים משלו. את הפודקאסט הנוסף שלי ״שתי אצבעות מציון״ אפשר לשמוע

201. רני בלייר
כשרני בלייר, במאי הטלוויזיה והתסריטאי, התיישב לכתוב ספר ראשון הוא ליקט זיכרונות מילדות מאושרת. אלא שאז הגיע שבעה באוקטובר והיכהבעוצמה גם בקיבוץ ניר עוז, הקיבוץ שבו רני – בן לחקלאים ממושב ישע – למד מאז גן חובה. בטבח ההוא רני איבד בני משפחה, חברים קרובים, דמויות שכיכבו בסיפורים שלו, שנכתבו מאז מחדש, כחלק מן ההתמודדות שלו עם האבל, והשתלבו עם זיכרונות מורכבים מן הבית. השיחה שלנו החלה בספר הזה, ״עלעלים

200. גילעד שירם
כשאתה גדל במושבה, מוקף בבני משפחה, כשהסבים שלך הם מעמודי התווך של אותה מושבה וסבתא שלך משוחחת בטבעיות ביידיש עם השכן שעונה לה בתימנית-יהודית והם צוחקים יחד, אין פלא שאתה מרגיש שהשורשים שלך נטועים עמוק עמוק במקום הזה, ואתה מופתע כשאתה מגלה שלא, שלכל קרובי המשפחה האלה היו חיים קודמים, במקום אחר, בשפות אחרות. גילעד שירם, בספר השירים הראשון שלו ״מכניקה עדינה״,מתחקה אחר שורשי המשפחה האלה, וגם מתאר בעדי

199. רות מרגלית
המאמרים בספרה של רות מרגלית ״בבטן הלווייתן״, שעתיד לראות אור ממש בימים אלה, מציירים תמונה מטרידה מאוד של החברה בישראל. אלה פרופילים של דמויות שכולנו מכירים, לטובה ולרעה, והם ראו אור לאורך שנים בכתבי העת שבהם התפרסמו כתבותיה, ובהם הניו יורקר והניו יורק טיימז. רות בחרה לסיים את המקבץ הזה בדיוקן עצמי, שהיא העניקה לו את הכותרת ״חסרת אם״. אמה, הפילוסופית עדנה אולמן-מרגלית, מתה לפני שש עשרה שנה, ואף שמא

198. ורד מוסנזון
לוורד מוסנזון יש נבחרת גדולה ומרשימה ביותר של מתים, כך שנקלענו להתחבטות קלה לפני תחילת השיחה שלנו, ובסופו של דבר דיברנו על אביה,משה מוסנזון, שמת כשוורד הייתה בת שמונה עשרה, ועל אחותה הסופרת דבורה עומר, שהבטיחה להיות אחות מצוינת וגם קיימה. ורד אומרת שמאז מות אביה החלו לקרות בחיים שלה ניסים, שהיא החלה לקבל מתנות ושהישות הזו, שנותרה איתה לאחר מותו, ושהיא בהחלט מוכנה לקרוא לה אבא, דואגת לה. ורד, אגב,

197. שאול אולמרט
שאול אולמרט זוכר שהופתע, נדהם ממש, כשגיבורים בספרי הרפתקאותשקרא בילדותו לא ניצלו מהסכנות שארבו להם אלא מתו. ואחר כך זה קרה כמובן גם בחיים, אבל שם זה היה פחות מפתיע והרבה יותר כואב, עד שלא הייתה לו ברירה אלא להדחיק ובמשך שנים להתמודד עם המוות הזה רק בחלומות. ספרו ״גוטפרוינד״ מוקדש לחבר נעוריו גדי, מי שמערכת היחסים איתו הייתה מסעירה ותובענית ומטלטלת ובוערת ממש כך שבסופושל דבר לא נותרה לו ברירה אלא ל

196. איתמר אורלב
איתמר אורלב לא חלם בילדותו להיות סופר. הוא ליקטעקרבים ועכבישים ורצה להיות חוקר חיות באפריקה. אלא שמשהו כנראה חלחל לתוכו – אולי עבר בגנים – מאביו, הסופר אוּרי אורלב, שיום אחד גם הפקיד בידו קלטות ובהן סיפור חיים מטלטל שהפך להיות רומן הביכורים עטור הפרסים והמחמאות של איתמר, ״בנדיט״. איתמר, המתגורר בברלין, עיר שאביו נשבע לשנוא אבל לא יכול היה לעמוד בשבועה הזו, עסוק בימיםאלה בכתיבת ממואר ועריכה מחודשת

195. אלון אלטרס
אמו של אלון אלטרס, המשורר, הסופר והמתרגם, מתה במפתיע ולכן היא לא הספיקה להוציא לפועל את הנקמה שעליה חלמה, זו שהעניקה לרומן שכתבאלון את שמו. ברומן, ״הנקמה של מאריצ׳יקה״, הוא ניסה – וגם הצליח – ליצור סיפור גדול מחייה של מי שעל פי הגדרתו הייתה אישה קטנה, תופרת, שחייתה חיים קטנים אבל לימדה אותו להיות בנאדם. לדברי אלון, כל מה שטוב בו הגיע מאמא, והפגמים הם מעשה ידיו או ירושה מאבא – וכן, את ההכרזה הזו הו
מומלץ

Anything that Moves

The Promised Podcast

The Yishai Fleisher Israel Podcast

השבוע במזרח התיכון

מרד החליפים

כיפה אדומה

תינוקות באזבי - טל הרמן והחברים

שירות לציבור: לינוי בר גפן בשיחה עם מנכ"לי משרדי ממשלה לשעבר

The JPost Podcast - Travel Edition

החופש לחשוב - deFounder ⭕️

ילדים של אלימות

The Tanakh Podcast